אין שם..!

יושבת בחדר המואר, לנגד עיניי השחורות ממסקרה שמבכי נזלה, בוכה, ללא הפסקה. מחזיקה סכין בידי מתלבטת עם להמשיך לבכות או לסיים עם כאבי.רוצה לעבור לעולם אחר רוצה לעזוב, הכל לנטוש.מקרבת את הסכין, ממשיכה לבכות. רוצה לעבור לעולם טוב יותר, עולם שאין בו כאב. הסכין כבר מאוד קרובה, עוד שניה אני אעזוב, אפסיק עם הכאב, לא אבכה עוד. יהיה בעולם הרבה יותר טוב, בלי לסבול, בלי בכי, בלי כאב, עולם שקט. מילים אחרונות כותבת..."אל תדאג זה לא באשמתך" אומרת "זה רק בגלל שאני אוהבת אותך" לוחשת.זהו...אני כבר לא פה, עזבתי את עולם הכאב ורק מילים אחרונות כתבתי..:אוהבת אותך אך אל תדאג..זה לא בגללך!