הyבר ש2א!!......תג+ב! נ!yזת ב0Xטלה :-)

הכל היה אבל עדיין בהווה
הסרטים נמשכים אבל נגמרו ולא במקרה
הטלפונים נשמעים אך אין בהם חיים
הדמעות שזולגות הן רק למראה הרואים.


הנראים, הם אלו ששקופים
משקפים אלף ואחת דברים.
בעיקר, שקרים שאינם רוצים להוציא החוצה
בגידות ותירוצים ששומעים כל יום בשבוע.
כאלו ששומעים עליהם בסרטים ופתאום...:
נעמדים מולך פנים מול פנים
אך בחלקים, כמו מראה שבורה מכל הצדדים.


הצילצולים שאתה מקבל נשמעים ונשמעים
וכשאתה עונה נשמעים קולות שונים
אלו הם חברים שאתה מנסה להגדיר כחולים, לא שפויים.
אתה שומע אך לא מקשיב כאילו בצד שלך אין חיים
מונע מהם להתקרב לעולם מלא פיצולים
מחשש שיפגעו מהעמדת הפנים,
שגרמה לך לאבד הרבה דברים בהווה הרחוק שהיה,
כלומר העבר עם הגוון השחור שלעולם לא נצבע.


אתה חי את ההווה אבל יותר את עבר
הוא מכתיב לך דברים שגורמים לך לראות שונה את המחר
המחר הזה שאתה חיי כל פעם מחדש
שמונע ממך לקבוע לעצמך יעד או רעף חדש.
לכן כל ההעמדות הפנים, המשחקים, הצלילים השחוקים
מהצד השני, שאתה עוצר בעדם לנוע.
 אל ההווה והעבר הידוע.