כאב שלא נפסק...

הכאב התחיל לפני שנתיים... מהפרידה מהחבר הראשון, בן, היינו יחד שנה, אך לקיים לא הייתי מסכימה בסה"כ הייתי בת 16 וחצי ולא מוכנה,אולי זאת הסיבה שהגיעה שעת הפרידה,הוא ניפרד... וחפש באחרות מה שלא נתתי לו. אבל אני ניסתי להמשיך הלאה, אחרי תקופה מסויימת שעליו התגברתי יצאתי עם מישהו,אביעד, היינו יחד כבר חודשיים...ניסיתי רק לאהוב ולהעניק אהבה. אביעד אהב אותי בטירוף ואני? עדין מנסה להתגבר... ובדיוק בזמן הלא נכון נזכר בן לנסות לחזור אלי, אני כנריאה עוד הייתי קשורה אליו, אהבה- כבר לא הייתה, והתקרבתי אליו  שוב בזמן שהייתי חברה של אביעד.


אני ואביעד ניפרדנו ובנתיים אני ובן שוב התקרבנו, ובסוף גם חזרנו... עבר חודש ואת השקט שלי לא מצאתי איתו, חשבתי רק על איך שפגעתי באביעד, כמה שהוא אהב ואני רק פגעתי. אביעד לא התרחק ולא עזב אותי ואני מוצאת את עצמי בבלבול, לא יודעת מה לעשות... עשיתי טעות כך לעצמי אמרתי, ולאביעד חזרתי ומכאן התחילה התקופה היפה {4 חודשים} שנגמרה בכאב לא הצלחתי אותו כל כך לאהוב כמו שהוא אהב אותי התנהגתי אליו כאילו לא היה לי לב... החסרתי לו אהבה למרות שאיתו הייתי רוב הזמן והיינו זוג לכל דבר, אבל עדין אהבה זה מה שהיה חסר. הייתי חייבת לעצור הכל להיפרד כי עברנו יחד סבל וכאב חודש שלם של ויכוחים ריבים דמעות.


שנינו המשכנו הלאה עבר כמעט חצי שנה כל אחד המשיך הלאה לו הייתה חברה ולי חבר... היה לו יום הולדת ואני לא שכחתי.... התקשרתי אליו ואיחלתי לו מזל טוב והוא התפלא חשב ששכחתי, ושוב הרגשתי את אותו כאב שאותי לא עזב, ומאותו יום לא יכלתי להפסיק לחשוב עליו, אבל הפסקנו לדבר זאת הייתה שיחה קצרה וכואב {לפחות לי} עברו ימים ואני עזבתי את החבר שהייתי איתו... ואביעד בנתיים התגייס...


יום אחד חבר של אביעד עבר עם הרכב לידי ואני מיהרתי אפילו שלום לא אמרתי והוא קרא לי, חזרתי לבית ספר כל היום חשבתי איך התנהגתי לחבר של אביעד, ואז החלטתי להתקשר לאביעד לבקש את המספר של חבר שלו, לא יודעת מה ניכנס לי ללב שככה זה הציק לי, הרי כולה מיהרתי לבית ספר לא??? אבל הייתי חייבת להתנצל כדי להיות שקטה עם עצמי... אביעד נתן לי את המספר של חבר שלו וגם ניסה להרגיע אותי, והשיחה התארכה ודיברנו ודיברנו, ואז קבענו להיפגש אחרי חצי שנה שלא ראינו אחד את השני... געגועים.


הפגישה צבטה לי בלב העלתה לי זכרונות, התחלנו לדבר המון הוא בבסיס ואני לומדת, הבנתי שאותו אני אוהבת והייתי חייבת להיות כנה איתו, {עדין הייתה לו חברה} כשסיפרתי לו על הרגשות הוא לא היסס לספר לי על הבעיות שיש לו עם החברה,נלחמתי כדי להחזיר אותו אליי הרי ידעתי שלא טוב לו עם חברה שלו, ושיש לו עדין רגשות אליי, חודש שלם שכנעתי אותו שיהיה לו טוב איתי והכל יהיה שונה לא כמו פעם, התקרבנו והחלטנו שאנחנו אמורים לתת לנו עוד הזדמנות לחזור, ולנסות, עכשיו גם אני אוהבת וגם הוא אוהב לא התגבר מהפרידה שלנו- כך הוא אמר.


היום  אנחנו חברים 5 חודשים, ובתקופה האחרונה אנחנו רק רבים.. אני מאשימה את עצמי בהרבה דברים, אני אוהבת אותו אבל אנחנו לא מסתדרים, הוא עקשן עצבני השתנה בצבא לא הצלחתי לעקל ששנינו השתנינו, אני מנסה כל יום לחשוב איך לפתוח דף חדש, ושזה קורה עוד כתם נשפך עליו, הוא אמר שיש לו ספק שאנחנו מתאימים, דמעות חנקו אותי ואמרתי שכדאי שניפרד. ניפרדנו אבל לא עבר כמה שעות ולא הצלחתי להתגבר על ההרגשה שהוא איתי יותר לא יהיה, התקשרתי אליו ניסתי לדבר, להגיד שיש עוד אפשרות לתקן הכל, אבל הוא כמובן התעקש, רציתי להיות בטוחה שהפרידה סופית כי ככה הוא היה בטוח, קבענו להיפגש, 5 בבוקר אנחנו ניפגשים הוא מסתכל לי בעיניים ואומר זה סופי... לא הבנתי מה נפל עליי לא יצאו לי המילים מהפה הבנתי שאני מאבדת את מי שאני הכי אוהבת, עליו אני נלחמתי, ניסתי להוציא עוד כמה מילים משכנעות, הייתה לי עוד תקווה שאיזה מילה תיכנס לו ללב והוא יבין שאותי הוא עוד אוהב, הגעתי למצב של בכי ביקשתי הזדמנות שניה, אחרי שיכנועים ככה זה היה.


קמה בבוקר עם הרגשה שהוא איתי בכוח, שהפרידה הזאת שברה אותי גם אם היא לכמה שעות


 אני שיכנעתי אותו? אני בכיתי לו שיחזור אלי? הרי לכל זוג יש תקופות רעות, הוא הרים ידיים ואני בחיים לא!


אנחנו עדין יחד אבל אני עם ההרגשה שהוא איתי בכוח, כואבת ולא מוצאת שקט


אני רואה את החיים שלי נישברים עם הפרידה הזאת, לא נישאר לי עוד כוח לימים קשים


אני כבר לא מבינה דבר....


זאת אהבה שלי, לא רצה לאבד אותה, הוא טוען שהוא בלב שלם איתי... אז למה אני לא מרגישה את זה? למה היחס פתאום שונה?


אם רק היית יודע שאני עוד כואבת, ועם הפרידה שהייתה לא מתמודדת...