זמן...

שקט, כל קול עכשיו פוגע...


שומעת.., אנחנו עומדים אחד מול השני..


ובינינו אש..


רואה..,בשמיים זכר מהיד שלי...


שם נשארה האהבה של ליבי...


ויש קול של זעקתי...


הזמן , הזמן כל כך לא מתחשב..


הפצעים בליבי בשקר משתקמים..


ביחד, ביחד אנחנו לא ממהרים..


הולכים לזמנים.....


ההם..


העיר...,שקטה ועצובה..


אנשים, ומונית ליד הכביש..


הרגשות, איפה למצא איפה לאבד..


למצוא את אהבתינו לא נוכל לעד....


אבל אנחנו נמשיך לחפש....


גם בצל האש...