הייתי שלך..

בשקיעה, ובזריחה
בסתיו, ובפריחה
אני יודעת, הייתי שלך..
כשקמת והלכת,
ירית בי חץ.
חץ שפגע עמוק, חץ כואב
חץ שהשאיר אחריו, פצע עמוק בתוך הלב.
הייתי לצידך, באש ובמים.
והאהבה שלנו? הייתה, אי שם בשמיים.

בחלומות הכי טובים, ברגעים הכי יפים,
מי חשב שברגע אחד כבר לא יהיה טעם לחיים?

כי אתה הלכת, לי הפנית את הגב
וזה אותו הפצע, הפצע שכאב...

כשהפנית לי את גבך,
הבנתי שאני אינני עוד שלך
כשאמרת לי "רק אותך אני אוהב",
משהו עמוק התחיל להיות כואב..

חשבתי שהכל מקסים, ומושלם..
אך למה גרמת,
שכל זה פתאום נעלם, כבר איננו קיים?