הכל אותו הדבר...

כשהחורף מגיע אני


כפואה וכואבת.


וכשהדמעות זולגות


איני מרגישה את הטיפות החמות.


אפילו כשהאביב דופק


בדלת והכל מסביבי מלבלב,


גופי הולך ודואב.


אם בוא הקיץ יש אהבה


חדשה וזה הזמן לשכוח ישנה.


אפילו את זה איני


מקבלת, רק את


הכאב אני "נושמת".


זה לא עוזר, מסביבי הכל


משתנה, אבל מבפנים


הכל זהה.


לא יכולה לישכוח ולא יכולה ליסלוח


איך בגד, איך הרס


את אהבתי הראשונה , את


אהבתי התמימה.


אני מקווה שיום אחד


ניפגש פנים מול פנים,


ואני הראה לו מזה


משמעות החיים!