אני, הוא, ומה שבאמצע ...

למד את גופי לאהוב אותך, כי צמא הוא לך, ורוצה להתמסר לגופך,למגע ידייך שדחפו אותי קלות. שוכבת במיטה, מנסה להרדם,אך כל מחשבה עלייך מעוררת את גופי מחדש.אתה לא מניח לי.מבט חטוף מזוית העין אל זיו פניך.

חום נעים שרוצה לפרוץ החוצה ואינו יכול.האור דולק, בשבילי הוא מכובה.העיינים בוהות,ולא בוהות, גופי כאן וראשי לא. אני רואה אותה נוגעת בך, כל הזמן, בכל מקום. במחשבות שלא עוזבות, ולא הרפו מעולם, אבל זה בסדר, סלחתי לך ולה, ממזמן. בעולם דל חיים בעולם שאין בו כלום, מצאתי אותך.

בזמן שאני לבד, הבזקי זכרונות מופיעים פה ושם, מעלים דמעה או שתיים, והדמעות מחליקות למורד צווארי, מחיות את הריח של הבושם שפג מהיום הארוך. מרגישה שהדמעות מתפשטות אל תוך הגוף שלא נע ולא זע מזה שעות רבות. מעירות את התאים הכי שחורים שבתוכי, מזרימות את הרע שבי. מעוררות כל תא בגופי עד כאב ויגון. כיצד אוכל לבטא רגשותיי במילים? אתה ואהבתך הם כל רצוני. כמים גועשים הנסחפים אל החוף, כגל המתנפץ בניקרה, הרגשות אינם מרפים.