ילדת שקר

"בסוף הסימטה


על ספסל עץ עזוב מתחת לפנס הרחוב


ילדת שקר


ישבה


שכבה כאילו מתה ואולי היא הייתה באמת כזו


שירים עצובים התנגנו בראשה


חסרי מילים חסרי מנגינות ללא צלילים


ובכל זאת מתנגנים


בשעת לילה מאוחר


נראה כאילו הזמן תם ונדם מלכת


ורק עוברים ושבים עלים צהובים בשלכת


והיא אותה נערה


עדיין ילדה


צעקה  לזכרם של אותם אנשים


ילדת שקר


חסרת פנים חסרת רגש חסרת לב


מצטערת היא, דמעה


אך לא היה מי שיתן לה מחילה


בשעת בוקר מוקדמת


נראה באמת שהזמן ממשיך לנוע ואינו עוצר


ורק לחישות הרוח הנעות בזרם קריר


מלוות את צלילי זעקתה


אל תוך..."