לאוניד, נסיך אהוב שלי.. אני אוהבת אותך..

לאוניד,


עיניים לך כאור כוכבים, ומה אני, עליך חושבת. הים רגוע, הזריחה עולה, ואני בחלומי כאן איתך, נושקת, מלטפת, אוהבת אותך, מחייך לי עם חיוך מלאכים, מתוק, יפה, כמו צוף מהפרחים, ממשיכה לאהוב עד מאוד..


השמש עלתה, הים התעורר, היער קורא לליבו הזוהר, ועיניים לך, כאור כוכבים, הכל מסביב פורח, ונעים. נושקת, מלטפת, אוהבת אותך, פרפרים ופיות, באווירה מאוהבת, ואני בחלומי כאן איתך, ביער ירוק, בליבו הזוהר, אוהבת עד מאוד..


הפיות נרדמו, פרפרים נעלמו, היער עם ליבו הזוהר נכבה אט אט. הגבעות, ההרים לנו קוראים לקצותיהם המושלגים, ומבט לך, כאביב פורח, הכל לבן, נהרות, יובלים, ואני, חולמת את חלומי, מחבקת בקור, נושקת לך, אוהבת..ולפנינו השמש יורדת, צבע ארגמן מהר להר, והשקיעה..כה יפה.. לא אוכל לחיות בלעדייך..


השמש ירדה, הכל כבר החשיך, ועיניך, כאור כוכבים, מאירות עם אורן את הנשמה, את החיים, והירח מביט ומחייך לעברינו, נושקת אני, מלטפת, אוהבת ומפחדת..מפחדת שרגעים אלו, יעלמו, כאילו כלום לא קרה, מביט אתה אלי ,ומחייך, ואומר שרגע זה לעולם לא יגמר, ובי עוברת מחשבה, על כל הרגעים שעוברת אני איתך, ואני עליך מבטיה, שואלת בעדינות, שואלת מאהבה, ודמעה קרה כקרח, יורדת על פניי... רגעים אלו..הלא חלום הם..?


לאוניד, עיניך, כאור כוכבים, את נשמתי מאירים, ואתה, מלאך שלי, את חיי מאיר.


ומה אני..עליך חושבת..