אל האהוב שבלב

כמעט שנה שאותך אני אוהבת


ולעולם לא ידעת כי לומר אני פוחדת.


 


פוחדת מהדחייה שצפויה להיות


פוחדת מהאכזבה שתכאיב לי מאוד


פוחדת מהדמעה שבוודאי תרד


פוחדת שאיש לא יהיה שם כדי לעודד.


 


כעת...אני יודעת שזה כבר אבוד


כי ממני רחקת והלכת לאיבוד


אני מנסה אותך לשכוח


מנסה מהחשבות עלייך לברוח


אך חדרת ללבי עמוק


וכידוע בלב לא ניתן לשלוט.


 


עכשיו, אתה מטורף על אחרת


וצודק זה שאמר שהאהבה היא עיוורת


כי אינך יודע שבך היא בוגדת


אינך יודע שאולי היא לא באמת אוהבת


 


ואני?...אני לא יודעת האם לספר או לשתוק


האם לדבר או להביט מרחוק


 


אבל אני כן יודעת שביום שאתה תגלה


זה יהיה כואב ומאוד קשה


אתה בוודאי תקרע מבפנים


ותרגיש כמו אש רותחת על הפנים.


 


ואני?...אני שוב יביט מהצד 


וכמובן שגם לי זה מאוד יכאב.


יכאב לי לראות את האדם שאני אוהבת


סובל ובוכה מאהבה כוזבת.


 


ואתה?...אתה אולי בכלל לא תשים לב


שאותך ראיי ואת כאבך חוייתי...