פרח אהוב שלי!!!

הגיע הלילה והגשם שוב שוטף את הרחובות,


אלפי זוגות אוהבים אוחזים בחוץ ידיים-הם מלאים בתקוות...


התקווה לאהוב לנצח, אחד את השני ולא לוותר,


התקווה לאהוב את בן הזוג לעד ולא אף אחד אחר,


התקוות האלה בשבילי הן כישלון די חזק...


כי בכל פעם שאני נזכרת בתקוותינו...גרוני פשוט נחנק!


2 דמעות צצות בזויות העיניים ולא מרפות אפילו לרגע,


ואני מתחילה שוב להתייאש ולאותם ימים להתגעגע...


איך ישבנו ביחד וצחקנו על העולם


איך עלינו הביטו וקינאו בנו כולם


איך חיבקת אותי ונישקת ברוך ועדינות


איך אמרת:"אוהב אותך לנצח" ובשיא הכנות!


איך שרת לי שירים אל תוך הלילה השחור


ופרטת לי על גיטרה שירים שבליבי לעד אזכור


וביום שהלכת לקחת את האור מעיניי...ואני לאט לאט מתעוורת,


אני מרגישה בתוך סיוט-חלום רע שממנו אני פשוט לא מתעוררת.


אז בוא אלי, נשק אותי ותעיר אותי מהחלום הנורא,


תחבק אותי תחזק ותאמר לי ששום דבר לא קרה...


שאתה עדיין כאן איתי ממש כמו בימים ההם,


שמול כל הצרות שלנו אנחנו עדיין מסוגלים להילחם,


שאהבתנו עולה על כל המכשולים שבדרך...


ושליד אהבתנו...לשום דבר כבר אין ערך!!!


הדמעות כבר יבשו ולא נותרו בעיניי,


כבר נמאס לי לבכות אך בגעגועיי אין בי די...


אני מתכסה לי בשמיכה ומתפללת אליך שוב


כדי שתאמר לי שאתה חי ומחר בבוקר מהצבא אתה תשוב-פרח אהוב!