זוכר?

זוכר איך היה כשהיינו יחד?

חולקים את שעבר עלינו, הייתי חוזרת אליך הביתה כל יום לזרועותיך החובקות המלטפות המפיגות את כל המתח המצטבר בתוכי, מתכרבלים יחד על הספה צמודים. איך היית מספר לי הכל מתייעץ איתי ואני עם יד מרפרפת עליך מקשיבה מרותקת לכל מילה בולעת כל מה שהיה יוצא מפיך.

זוכר איך אהבנו, איך היינו יכולים לבלות ימים רצופים ביחד מבלי לראות אף אחד, עושים אהבה, שותקים ביחד, מדברים על הכל ועל לא כלום, איך בימים שהיית יוצא לפני מהבית היית מתקשר כדי להעיר אותי, בקולך הרך לוחש לי "בוקר טוב" ואני הייתי נוהמת עליך בטלפון, איך היינו חושבים אותו הדבר, איך שלא היינו שומעים אחד מהשני במשך כמה שעות היינו משתגעים, איך היינו רוקדים מטיילים על החוף....



זוכר את הריב הראשון? את הקנאה? את הטירוף? איך פתאום כל מילה נמהלה בכאב ודמעות? איך לאט לאט הרגעים היפים הפכו לנדירים ורוב השבוע התמלא בעצב, איך השתיקות כבר לא היו מלאות אהבה אלא כעס?

זוכר את הפרידה הראשונה? לא דיברנו יומיים וחשבתי שזה נצח, שאמות בלעדיך.

זוכר איך ניסינו שוב? קבענו חוקים שהחזיקו בדיוק יומיים מעמד.

לא האמנתי שאוכל לחיות בלעדיך, ואני מודה שבחודש הראשון לא עברה דקה מבלי שחשבתי עליך, כל היום רציתי להתקשר כל היום בכיתי, ובחודש השני לא עברה שעה, וזה כאב כ"כ שחשבתי שארוץ חזרה אליך ואקבל אותך בכל תנאי שתרצה.

והיום לפעמים אם אני ממש עסוקה אפילו עובר חצי יום מבלי שאחשוב עליך, ולפעמים עוברים יומיים תמימים מבלי שאבכה....



זוכר?