לך... שאני עדיין אוהבת...

דודו שלי... 


כבר עבר חודש מאז שנפרדנו... ואני לא מפסיקה לחשוב עליך... 


אני לא אשקר ואגיד לך שאני כבר לא אוהבת אותך...אני אוהבת אותך כמו שלא אהבתי אף אחד בחיים שלי!!!


ויתרתי בשבילך על הכל!!! על הידידים... על החברה הכי טובה... על הבילויים עם החברים... על הכל!!! והכל בשביל שנהיה יחד... בשביל שאני לא יאבד אותך אי פעם...!!!


שום דבר לא הפריע לי... כלום!!! כל מה שרציתי היה לראות אותך... ולהיות איתך... להתנשק איתך... הייתי מכורה לך...!!! לא קלטתי מי אתה באמת...


עד היום שאני יושבת עם עצמי וחושבת... אני לא מבינה למה קינאת... למה הפריע לך שאני אפגש עם ידידים שלי... למה לא סמכת עליי כמו שאני סמכתי עלייך... 


 היינו רבים כל יום... כל דקה... מה שגרם לי כבר לא לרצות לדבר איתך כדי לא להיפגע ממך... 


שדיברנו... ואמרת לי שאתה רוצה שנחזור... לא ידעתי בדיוק מה קורה..


בתוכי לא ידעתי מה קורה... לא רצית שתגיד לי את זה!!! 


חשבתי שתתבגר... ואולי זאת אחת הסיבות שנשארתי איתך כל כך הרבה... אבל אתה לא מסוגל להתבגר... 


דודו... 


אמרתי לך שאם נחזור... זה לא יהיה בקרוב...  


ואם נחזור... אתה תצטרך לקבל אותי כמו שאני... ולא לבקש ממני לשנות ת'הרגלים שלי... כי אם לא תקבל אותי כמו שאני לא תקבל אותי בכלל...


ממני שעדיין אוהבת... שני