האם זאת אהבה? אני שואלת בלילה מלא בכוכבים/ המבולבלת

אני שוכבת במיטה ומסתכלת על הכוכבים,


כמה שהם יפים,


כל כך מוארים ומיוחדים


נוצצים ומבריקים.


אני רואה כוכב אחד נוצץ יותר מכל השאר


אני יודעת שהוא שלי, מן הרגשה פנימית.


אני מפחדת כי אני מתחילה להתאהב


ויודעת שעם המזל שלי כלום לא יקרה.


כשאתה לא לידי אני מנסה לשכנע את עצמי שזו סתם


הידלקות של גיל ההתבגרות,


אבל כשאתה לידי, קרוב, או אפילו ממרחק עין


הלב מתחיל לפעום בחוזקה,


הפנים מתחילות להאדים


והנשימה נראית קשה מתמיד.


אז האם זאת אהבה? אני שואלת את עצמי בלילה מלא בכוכבים...


התשובה הייתה ברורה:


הכוכב ניצנץ אפילו קצת יותר


והעיניים רק רצו לראות אותך קצת יותר קרוב מהדימיון.


הגעתי לעוד מסקנה:


זו ההתאהבות הראשונה האמיתית שלי


והיא ממש מעייפת


כי אני מביאה רמזים ומקבלת התעלמות מוחלטת.


לא יודעת מה יקרה בהמשך


אך רוצה שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר..


אולי אם קצת יותר תשים לב


וקצת יותר תסתכל אז יהיה מצב


וליבי לא ישבר...


 


שיר שכתבתי שאולי השיר הראשון שממש מתאר מילה במילה את מה שאני מרגישה בימים אלה


ואני ממש אשמח לקבל עצות מאלה שמבינים יותר ממני או עברו את זה כבר זה ממש יעזור לי להבין


<והסיפור בקיצור הוא: שהוא לא שם עליי...> אז תודה מראש למי שנותן עצות המבולבלת...