מי שמשקר לך פעם אחת יכול לעשות את זה שוב!! אמרת...ועשית

אני לא זוכרת מה היה התאריך, אני רק זוכרת שזה היה יום חמישי. חזרתי הביתה מהבצפר והתיישבתי לראות אם יש לי הודעות חדשות באיסיקיו. אני לא זוכרת את כל השיחה שלנו, אני רק זוכרת שבשלב מסוים שאלת אותי אם אני רוצה שתספר לי סיפור ואני אמרתי כן אז שלחת לי את הסיפור הבא:


"פעם אחת בארץ רחוקה היו שני ילדים. הילדים נורא אהבו אחד את השני


אך לא גילו את זה ושיקרו כל הזמן בקשר לזה למרות שהם אוהבים. הם כל הזמן היו רבים ומתעצבנים אחד על השני אך מבפנים הם רצו לאכול אחד


את השני בנשיקות. יום אחד הבן רצה להגיד לה שהוא אוהב אותה אבל באותו זמן הם רבו ואז מרוב צער הוא מת וזה הסוף."


הסיפור הזה היה עלינו, ידעתי את זה מההתחלה אבל אתה הודת בזה רק יום למחרת, יום שישי.


זו בעצם הייתה הדרך שלך להגיד לי שאתה שוב אוהב אותי.


לא ידעתי אם להאמין לך או לא, אחרי הכל היינו כבר חברים פעם ובאמת אהבת אותי אבל אח"כ שיקרת לי שאתה עדיין אוהב אותי, וזה לא משנה אם


זה היה בשביל לנסות להתאהב בי מחדש ולא בשביל לפגוע בי, אני באותו


זמן אהבתי אותך ואתה פגעת בי...גם אם זה לא היה בכוונה.


ואז, שבוע אחרי שפגעת בי בפעם הקודמה אמרת לי את המשפט: "מי ששיקר לך פעם אחת...יכול לעשות את זה שוב...!!!"


אבל אני האמנתי לך שוב בפעם השנייה, שבוע אחרי זה אמרת שכבר הפסת לאהוב אותי, ולא לקחתי את זה קשה אבל אז הגיע המסיבה...


אותה מסיבה של שתי חברות שלנו שבה עשיתי כזו טעות גדולה, האמנתי לך!


אני זוכרת שכולם היו למעלה ורק שנינו היינו למטה במרתף, ישבנו על הספה בחושך ודיברנו. כל הזמן ניסית לנשק אותי אבל לא נתתי לך, חשבתי באותו זמן: "למה לי להיפגע ממנו שוב?!".


אבל אז היה השיר, אותו שיר שכל הזמן שרת לי כשהיינו חברים ואהבת


אותי באמת. אני לא ביקשתי שישימו את השיר הזה, גם אתה לא, פשוט שמו אותו ואנחנו ישבנו על הספה, חיבקת אותי.


אני לא אשכח בחיים את הדמעות שעמדו לי בעיניים, התקרבתי אלייך עוד,


ובמקום שאתה תנשק אותי, אני נישקתי אותך!!! אני בחיים לא אשכח את


הנשיקה הזו, הנשיקה הכי מדהימה שהייתה לנו...


אחרי זה שאלתי אותך אם הרגשת משהו ואמרת: "כן! היה לי זרם!".


רציתי לחייך, הזרם הזה זה מה שתמיד הרגשת כשהיינו יחד, אבל במקום


לחייך הדמעות כמעט יצאו החוצה.


אני לא יודעת איך זה קרה אבל שמעתי את עצמי אומרת לך: "אני אוהבת


אותך!". זה היה הקול שלי, אבל אני לא יודעת למה אמרתי לך את זה...


שתקת, לא אמרת לי שגם אתה אוהב אותי, במקום זה חיבקת אותי חזק,


כל-כך חזק. הדמעות ירדו לי בלי הפסקה, באת וניגבת לי אותן.


לקח זמן ואני לא זוכרת בדיוק איך זה קרה אבל אמרת לי שגם אתה אוהב


אותי, אני לא זוכרת איך אמרת ולמה אני רק זוכרת שזה היה כשישבנו על


ספסל אחד בגינה אחרי שכבר הלכנו מהמסיבה.


"למה שאני יאמין לך?" זה מה ששאלתי. "כי אני באמת אוהב אותך!" ענית לי. "תגיד לי אובייקטיבי, אם אני הייתי אתה ואתה היית אני, היית מאמין לי


אחרי כל השקרים ואחרי הכל?" שאלתי אותך. "לא..." ענית. "אז למה?! תן


לי רק סיבה אחת למה להאמין לך ואני אאמין!" אמרתי לך. "כי אני באמת אוהב אותך! ואם אני משקר לך גם הפעם תוותרי עלייבאופן סופי, על


האהבה, על הידידות, על כל מה שהיה בנינו ועוד יכול להיות!". למה האמנתי לך אני לא יודעת, אולי זה בגלל הדמעות שלך ואולי זה בגלל


שבאמת רציתי להאמין...


20 ימים זה החזיק מעמד אבל החלטנו לחתוך, לא היינו חברים ב-20 ימים


האלה אבל הבנו שזה לא יכול ללכת יותר, אחרי הכל.


יומיים אחרי זה הפסקת לאהוב אותי...הלכת וניסית את המזל שלך אצל חברה שלי, למרות שהיא לא נתנה לך!...איך אמרת לה: "זה לא ששכחתי אותה, פשוט המשכתי הלאה...". ואני אומרת שלא שכחת, כי לא היה לך את מי לשכוח...כי לא אהבת אותי בכמעט חודש הזה!


איך אמרת?! "מי שמשקר לך פעם אחת, יכול לעשות את זה שוב!"


אמרת...ועשית...