תמונה של חברות חד צדדית

אני רוצה לתאר לכן תמונה. אני קוראת לה- תמונה של חברות חד צדדית.
התמונה הזאת- צבועה בצבעים בהירים ושלווים. שמיים כחולים, ציפורים מצייצות, דשא ירוק ועץ. עץ קטן, בשיא פריחתו- פורש בגאווה את שלל עליו ומציג אותם בפני ילדים קטנים שמתלהבים מהצבעוניות של העולם. תמונה יפה, נכון?! עכשיו בוא נמשיך קצת... בא אדם- שרוצה לבחון את האמת שמאחורי התמונה. הוא לוקח מכחול קטנטן, וצובע את אחת הפינות בצבע אפור. הצבע עוד לא הספיק להתייבש והפלא ופלא- כל הילדים נעלמו! הציפורים נדדו כבר הרחק. העץ כינס את עליו לתוכו ורעד בבהלה.
והאפור?! מה הוא בסך הכל רצה?! חברים! הוא רצה תמיכה שתעזור לו להפוך לכחול או לורוד!
אז ככה בדיוק אני מרגישה. פינה אפורה בקצה של התמונה. כל כך קטנה- אבל כל כך משמעותית להמשך החיים הרגילים שלכם. אתם לא מסוגלות להתמודד עם פינה אחת אפורה ואתם בוחרות בדרך הכי קלה להתמודד איתה- לברוח! אז אני יקל את העבודה עליכם. נמאס לי להיות לידכם. אתם מעוררות בי בחילה! חברות זה לטוב ולרע- ואתם לא מסוגלות לקבל את הרע! אז תישארו עם מעטה החיוכים המזויף שלכם- אני גמרתי להעמיד פנים. כל המשחקים האלה של חברות טובות כבר התישו אותי. אתם בגדתם בי וזה הדבר הכי נורא שיכולתם לעשות. המסכה הוסרה, ועכשיו אני צריכה להתבונן בפנים המכוערים שלכם יום יום! ואתם עם הפרצופים שלכן שמנסים איכשהו להביע שמחה אבל משום מה אני רק רואה בהם עצב- רואים בשפת הגוף שלכם שאתם לא רוצות אותי. כמו חיות שמשחרות לטרף- ככה אתם מתנהגות! ואני בשבילכם- כבר לא קיימת. נהפכתי לדבר ששנוא עליכם ביותר- מוזרה, פריקית, מתבודדת. אז לא תצטרכו לסבול אותי יותר! או יותר נכון- אני לא אצטרך לסבול אתכן יותר!
את- איך יכולת ללכת ולאיים על האדם שאני אוהבת יותר מכל?! איך יכולת להפריד בינינו ככה?! הוא לעולם לא יסלח לי. ואני? אני לעולם לא אסלח לך! מבחוץ הכל ימשיך להיות כרגיל, כי הבטחתי לך שאני לא אכעס. אבל באיזו זכות ביקשת ממני להבטיח את זה? באת אליי ואמרת לי שתספרי לי הכל רק אם אני לא אכעס עליך! זה פשוט שפל! שוב בחרת במוצא הכי קל מהתסבוכת הכה נוראה שהכנסת את עצמך אליה! שוב יצאת רק עם הטוב במקום עם הרע! אבל אני נשבעת, אני לא אתן לך לברוח מאשמה!
כשאני ביליתי את כל הלילה אתמול בסיוטים, שחזרו אליי ברגע שאני והוא גמרנו, את ישנת כל כך טוב!
את יודעת איך זה לחיות עם הסיוטים האלה?! את יודעת בכלל מה ההרגשה שמטרידים אותך מינית?! את יודעת מה זה להרגיש את היד המחלחלת לתוך המכנס שלך ואת כה חסרת אונים, כמו עלה קטן, שנישא ברוח ולא יכול לשלוט במסלול מעופו, ללא יכולת התנגדות?! ואת יודעת שברגע שהתחלתי לצאת איתו- הסיוטים שלי נפסקו?! לא! לא את לא יודעת!כי את בוחרת לחיות בעולם הורוד שלך! אז תישארי שם- ואני- אני אלך לי לפינה האפורה של התמונה. לפינה הבודדה. ואולי, יום אחד, אמצא בליבי מקום להאמין שוב בחברות.