דמעות

קמתי הבוקר והכרית היתה רטובה, מלאה בדמעות טריות שזלגו במשך הלילה.


דמיינתי לעצמי איך הדמעות נראות, באיזה צבע הן,


דמיינתי לעצמי איך הן נחות להן על הכר בצורה רגועה, כאילו היו אלה דמעות של אושר ולא של צער.


הסתכלתי בכל דמעה ודמעה וראיתי את שמך חרוט עליהן, ובין כל דמעה ודמעה היו הפנים שכ"כ אהבתי, הפנים שהכרתי בעיניים עצומות.


היה שם החיוך הכובש- שכבש אותי כל פעם מחדש,


היו שם העיניים הכנות והאוהבות- שבכל פעם שהסתכלתי עליהן הרגשתי שהן מדברות אליי, ורוצות לומר לי משהו...


ופתאום הגעתי לדמעה האחרונה ושם ראיתי את עצמי, כאילו הסתכלתי לרגע במראה...


ראיתי אותי שכ"כ אוהבת אותך,


ראיתי אותי שכ"כ שבורה וכואבת, כ"כ רוצה שהכאב הזה ייעלם.


ואז, עצמתי את העיניים וזלגה דמעה.. ועוד דמעה...


ובדמעות האלה היו כ"כ הרבה דברים, כ"כ הרבה זיכרונות....