אולי יותר מדי...

בלילה מסתכלת על השמיים


ואת פניך רואה בצידו הריק של הירח


ובשעה שהעולם ישן חזק, כך שהוא לא שומע


אני צורחת את שמך לכוכבים.


לפניך לא ידעתי להתגעגע


ואחריך לא אדע עוד לאהוב.


עכשיו כשמסביבי הבדידות חונקת


עכשיו שמרגישה שאתה היחיד


האם תוכל להיות שם תמיד?


גם כשאטעה ושלא אבין,


גם כשאצרח ואבכה כמו ילדה קטנה?


והנה השמש עולה


ואיתה עולות שוב המחשבות


על החיבוקים והנשיקות


העייפות גוברת, אך את הרגש איננה מכניעה


כי אותך אני אוהבת, אולי קצת יותר מדי....