דבי-בא אדם, בא ונעלם.

היה לך חיוך כזה גדול ומושלם


ראית את הטוב בכל העולם


הרגשת איתי את הכאב


הרגשתי אותך בתוך הלב


היית מיוחד


כזה שונה מכל אחד


כזה עדין כזה אוהב


היית שלי


אהבת מכל הלב.


היית אדם


כזה שנדרש מכל אחד


היית חיקוי לכל אחד.


      ואז נפלת.


וכשנפלת ירד גשם


והיה לי עצוב כשירד גשם


העננים ביכו איתי את אסוני


הנחתי זר על קברך


כזה שהבאתי לך גם לפני מותך


וגם אז ירד גשם.


תמיד עצוב לי כשאני נזכרת שהיית מתחבא,


ואז יוצא ממחבואך- נדהם!


(נדהם-כיצד???)


  בא אדם, מתחבא,


      בא אדם, בא ונעלם.