אהוב יקר

"אני יושבת עכשיו בשיעור פיסיקה, חושבת עליך כרגיל. כל היום אני רק חושבת עליך, על המגע שלך, על הנשיקות שלך. מחכה שניפגש שוב. ואני כל כך מתגעגעת אליך שבשיעורים אפילו אני לא מצליחה להתרכז!
אז החלטתי לכתוב לך את המכתב הזה ואולי אחריו אני אוכל סוף סוף להתרכז בנוסחאות המשעממות שכתובות על הלוח.
זוכר את הפגישה האחרונה שלנו? שכבנו מחובקים בתוך האוטו שלך ודיברנו. ואמרת לי כמה תהיה שמח אם אני אבוא אליך יום אחד ואגיד לך- "אני מאוהבת במישהו אחר!" ואלך. והתחלתי לבכות ואמרתי לך שאני בחיים לא אפסיק לאהוב אותך. והסתכלת עליי עם החיוך המתוק שלך והתנשקנו. והדמעות שלי זלגו כי חשבתי מה יקרה כשלא יהיו לי השפתיים שלך? מה יקרה כשלא יהיה לי למי לחכות ולהתגעגע?
ולמרות שאני יודעת שזה יקרה מתישהו- כי אהבות אסורות- סופן להכשל- אני מאמינה שהאהבה הזאת תימשך עוד הרבה זמן.
והיום בשיעור ספרות- למדנו שיר חדש. והוא כל כך הזכיר לי אותך. קראו לו "אבי"
או אבא שלי, אם תרצה. למה נזכרתי בך? טוב, האבא זה די ברור... אתה מספיק גדול כדי להיות אבא שלי... אז זה הזכיר לי אותך והעלה חיוך על שפתיי. חיוך שנמחק מהר מאוד.
כי אז הגעתי למילה "שלי". מילה המציינת שייכות. והרי אתה לעולם לא תהיה שייך לי. אתה שייך לכל כך הרבה דברים אחרים. כל החיים שלך עברו בלעדיי. ואני? איך החיים שלי יעברו בלעדייך?
אז תמיד תזכור חומד- שלא משנה איפה תהיה ומה תעשה- אני תמיד אחכה לך! ותמיד תמיד אוהב אותך.
ועכשיו אני אסיים כי המורה כבר מעוצבן... לא עשיתי כלום כל השיעור... אווץ'."


המכתב הזה נכתב לחבר שלי שהיום נאלצתי להפרד ממנו. אין לי כוח להסביר למה נאלצתי, אבל פשוט לא הייתה לי ברירה. אני מקווה שיום אחד אני אוכל להתגבר עליו ולהסתכל על המכתב הזה כחלק מהעבר שלי. בנתיים- היום הזה לא נראה באופק.