שיר

מתעטפת, מסתגרת, מתבודדת מכולם, כמו חומה שמפרידה ביני לבין שאר העולם, לא יוצאת, נשארת, סגורה בתוך עצמי, כואבת, נשברת, מהבכי שלי, לא פוגשת אנשים, לא יוצאת לרחוב, הדבר היחידה שצריכה-הוא אותך קרוב, אנשים דואגים לשלומי, שואלים מה איתי ומה מצבי, איך הם חושבים שאני מרגישה? ליבי שבור מאהבה, מכאב, מדיכאון וייסורים, מה הם חושבים? שהזכרונות ביום נשכחים? אז לא...תדעו, הם לא חולפים, לא עוברים, הם במוחי נשארים, וכנראה יהיו שם לעולמים. זוכרת כל פרט קטן, כל דבר שעשינו, כל מקום ישן, שבו בילינו,זוכרת כל נשיקה וכל חיבוק, כל מילת אהבה, ואפילו את הניתוק, איך הכל הסתיים ברגע אחד, איך הכל הסתיים ועכשיו אני לבד, עצובה, בלי אף אחד, בודדה, הכל אבד! ומי עכשיו ינחם? מי עכשיו יאהב? מי ייתן לי את ליבו? מי בשבילי יכאב? נתתי לך הכל! נתתי את חיי, לא רציתי שתסבול, נתתי עד בלי דיי! ועזבת אותי, פשוט הלכת לך, הותרת אותי פצועה שמחכה רק לך!