אהבה הראשונה שלי..

ממממ הכול התחיל כשפגשתי אותה בים אין זה היה פשוט חזק יותר מכול דבר

אי אפשר לתאר את זה בהתחלה לא התיחסו אחד לשני התביישנו אבל לאט לאט

התקרבנו אני בדרך כלל בישן אבל למדתי משהו מתי שאוהבים מישהי באמת

מסוגלים לעשות דברים שלא האמנתי בהם נגיד ממ לא יודע פשוט להסתכל לה

בעיינים ולהגיד מכול הלב "אני אוהב אותך" מממ האהבה הזאת גדלה אבל גם עם

האהבה גדל הכאב הפחד לאבד אותה ובגלל זה אני לא ממש אוהב קשר עם בנות

בגלל שבכול מצב מתישהו אתה תיצא פגוע לא משנה מה יקרה...היינו חברים שבוע ראשון וזה
היה השבוע הראשון שלי בכלל עם חברה , תמיד היתה לי חברה אבל אחרי יומיים היינו
נפרדים חח בשבוע הראשון שהחזקנו הייתי הבן אדם הכי מאושר בעולם היתה לי הרגשה שזאת
האהבה אמיתית וככה כול יום שעובר הרגשות שלי אליה גדלו והתחזקו אבל אני לא יודע ממש
מה הבעיה אצלי אבל

יש לי בעיה כשאני אוהב מישהי אני כול הזמן לחוץ שהיא לא אוהבת אותי

ושהיא סתם משחקת בי.. ואז התחלתי לשאול אותה כול חצי דקה אם היא אוהבת אותי וכשהיא
אמרה כן אמרתי "חערטות" וככה זה המשיך היא היתה צריכה לסבול תחרא הזה שבוע שלם
כשהיינו חברים.. אני מסתכל על זה עכשיו כשאני כותב תסיפור ואני מבין שהיא באמת סבלה
אתי ואני הרסתי הכול.. אחרי שבועיים ניפרדנו ואני כמובן נשארתי לאהוב אותה אני עוד
היום בערך אוהב אותה היא לא

תיצא לי מהלב כולכך מהר בזה אני בטוח אני חייב להפסיק לעשות שטויות אני צריך לסמוך
על זאת שאני אוהב ולהאמין לה שהיא אוהבת אותי.. אולי ביום מהיום אני יצליח.. אז זה
הסיפור שלי.. זהו