הבגידה!!!

לפני יומיים, שלושה עוד כתבתי מה אני הולכת לומר לך.

היום אני יושבת לכתוב על הבגידה שלך.

ישבת למולי, הדמעות פרצו מתוכי ולא חדלו מלזלוג.

כמו נהר שנישפך של תוך ים סוער, הכאב חנק אותי ולא הניח לי לנשום

הסתכלת בעיני וראית את כל הכאב, ראית את כל מה שהתחולל אצלי בלב : כאב, כעס, שנאה,
נקמה, טינה, אהבה, אכזבה, הרס, בילבול, צורך אינסופי לתת לחיים שלי להיגמר, סערת
רגשות לא מובנת.

ואילו במבטך ראיתי :חוצפה, תעוזה, רוע, תסכול, שקרים והמון המון כוח רשע.

באת אלי כולך טעון ואילו אני רק התפרצתי, ישבת למולי, דיברנו, כאבנו, כעסנו.

היית נטול רגשות והתכחשת לכל מה שעמד מנגד.

שאפת את כוחותייך מהשטן, מהרוע, ראיתי זאת בעינייך, אמרת לי דברים כואבים מאוד,
כואבים ללב שעוד אהב אותך.

הסתכלתי עליך וראיתי אדם חולה מאוד, הפנימיות שלך חולה, הנפש, ההיגיון, הלב, המוח
הכל ריקני וחסר תועלת, משהו הרסני שוכן בתוכך.

לא היה לך מה לומר, שום דבר לא יכל להצדיק את הבגידה שלך.

סיפרת איך הכל התחיל, מה שנאמר בניכם ותיארת את מהלך הערב.

דיברת עליה בזלזול רב ואילו את עצמך תיארת כמו שה תמים ושתוי שלא יכל לעמוד בפיתוי
של בחורה שיכולה רק לחלום להגיע למה שאני.

בחורה חסרת מעצורים שכל שאיפותיה בחיים הסתכמו בלהיתחקות אחרי, להשיג את כל מה שהיה
שלי.

אמרת שאף אחת אחרת לא משתווה אלי, ושהיא בכלל לא חברה, שעשית טעות ושאתה לא יודע
איך הגעת לזה ולמה נתת לה לפתות אותך

שלא רצית לפגוע בי בשום דרך, שאני הנסיכה שלך ושאתה מצטער, שאתה לא אשם, שאתה אוהב
ומיתחרט.

אלוהים איך הכאבת לי באותם רגעים, סלדתי ממך וכל הגועל בער בתוכי.

התמוטטתי למולך ואתה קמת לחבק, אני יודעת שחששת לראות אותי מקוצרת נשימה, מתקשה
לעמוד וכואבת לשמוע את האמת המרה ובכל זאת דחיתי אותך מעלי.

אמרתי לך שלעולם לא אסלח לך, אשכח לך.

אמרתי לך דברים כואבים אבל אמיתיים.

דיברתי מהמקום שכאב לי . לא סולחת כי ליבך בגד בי בעוצמה שחדרה אל כל וריד, עצם
ונים בתוך גופי ואין בי שום מקום לסליחה.

זו תהיה נקמתי היחידה אליך, יבוא יום ותגלה שטעית אבל זה יהיה מאוחר.

ביקשתי ממך לתת לי להמשיך הלאה בחיי, שתניח לי ושלא תנסה לפגוע בי שוב.

הבטחתי לעצמי שלא אתגבר עליך בכך שאצא למשחטות הבילויים, שאחפש לך תחליף, או שאפרוץ
את כל העקרונות שלי, כי אז אחדל להיות מה שאני, להיות מחופשת באלפי תחפושות שעל מנת
לשכוח אותך, לרפא את פצעיי.

אלא אני בוחרת להיתאבל עלייך...

לנסות לשכוח, לברוח, לא לשקר לעצמי.

היום אני שונה ביגרת אותי ואתך עברתי את הב"ס של החיים, של הלב.

נישאר לי כרגע רק לתת לפצע להיסגר, להתחיל בחיים חדשים, לאחות את השברים, לקום על
שתי רגלי ולתקן את הטעות.

זהו *** סגרתי את הספר שלך, סיימתי לקרוא בו.

הוא היה ספר מרתק, כואב, עצוב, מלמד עם הרבה מוסר השכל, אך לא אוכל לקרוא בו שוב...

מוחקת את הזכרונות הטובים והרעים.

מאמינה בבורא עולם ומרגישה נקייה מהנפש.

אמרת לי : "תשמרי על עצמך" ואני עניתי שאם אני צריכה להישמר זה רק מזאבים כמוך,
חיית טרף שניהנת לגזול וחומדת את הכל.....

ובכל זאת איחלתי לך רק טוב ואמרתי זאת מכל הלב.

איחלתי לך שתאהב מישהי כמו שאני אהבתי אותך ושהיא תאהב כמוני

אני יודעת שמעולם לא אהבו אותך כמו שאני אהבתי.

לעולם אל תשכח אותי ותזכור בלב ובראש שהייתה אחת פעם שאהבה אותך עם כל הגוף, הלב
והנשמה.

שאהבה אותך אהבה אמיתית, ניצחית.

ולעולם אל תשכח.... שלעולם לא שוכחים...

מיצינו הכל והבהרנו עניינים אבל כמו שאני לא בקשר עם אותה "חברה" וכמו שלא סלחתי כך
אני בוחרת גם לעשות איתך, כי אתה היית בעצם באותה "עיסקת חבילה" שנועדה לחבל ולהרוס
לי, בזמן שכל זה לא הגיע לי.

שיתפת פעולה עם אישה שחמדה את כל אשר היה שלי.

זרקתי וניקיתי את הזבל מחיי ומבייתי, אין טעם לחטט ולמיין באשפה כי הכל מעלה צחנה
ואני עלולה למצוא רק עוד סירחון וידיים מלוכלכות.

היום זו אני, רק אני ועוד פעם אני.

חושבת רק על עצמי ועל החיים שלי ואתה לא יכול להיות כלול בתוכם.

אין סיכוי שאשאר איתך כאן אחרי הכל.



לא שלך

אני!!!











אז לכל הגברים שעושים את הטעות הזו...

חשבו הייטב לפני... ואל תתפתו ללכת עם החברה של החברה...

כי יש לכך הרבה השלכות...

אתם פוגעים בסופו של דבר באדם שאתם אוהבים

באדם שאוהב אתכם...

ובטח לא מגיע לה...