הכוח והריקנות להתמודד בלי האהבה

כל כך הרבה כאב עברתי מהאהבה שכל פעם מחדש שרפה את הנשמה והבעירה את
הלהבה של הכאב שעכשיו נשארה כואבת ובוערת יותר בחוזקה.

אחרי הפרידה הייתי חייבת לקחת את עצמי ביידים ולצבור מעט כוח שיתן לי רק להמשיך
האלה,כוח ללא שמחת חיים אלא רק בשביל להמשיך האלה ולראות את העולם מצדו האחד זוהר
עם מלא זוגות אוהבים מסביב, שזה גורם עוד יותר כאב לדעת שלי זה נגמר, ומצד שני את
צד העולם האחר והדברים הנוראים שקוראים במדינה הזאת.נשארתי אדישה לימים שעוברים כי
אין לי ברירה, הזמן ממשיך האלה,לפעמים אני משכיחה מעצמי כל מה שקרה לי וצוחקת
וממשיכה האלה כרגיל אבל אחרי כמה ימים מרגישה את הדקירה הזאת מן סכין שנועץ לך בלב
ומזכיר לך שנשאר שם משהו כואב ואפילו אם הזמן יעבור ותרגישי ששכחת הכל הוא יזכיר
וינעץ כל פרק מסוים בחיים שלך קצר או ארוך ויהרוס את כל הכוח שצברת מהתחלה ועד
הסוף..



לא יודעת למה אבל אני לא מאמינה עוד שהאהבה שוב תגיע לחיים שלי בגלל שאצלי זה סיפור
כאוב וממושך..מפחידה אותי המחשבה ליפול בשנית והפעם יותר גרוע ממה שהיה כי תמיד
הסיפור שלי מהפרידה היה מפחות ליותר ולהכי כואב שיכול להיות בעולם...בגלל הפחד אני
חושבת שלמרות הריקנות הגדולה שיש לי בחיים,הצימאון הזה למישהו שידע לאהוב ולהעריך
ולדאוג ולהיות מאושרת איתו ,עדיף להיות לבד ששום דבר לא יכאב..להסתפק בחברה הטובה
באהבה של המשפחה ולנסות להיות שמחה בלי האהבה אבל מצד שני בחיים זה לא יצליח לי כי
אין דבר שימלא את מקומה את החלל הריק שלה שנמצא בלב והוא כואב והוא שורף והוא מאוד
הורס.