מכתב על רגשותי, לעולם לא ידע שוב.

אני כותבת לך את המכתב הזה , מכתב שלעולם לא תקבל או תקרא כי פשוט לא יהיה לי אומץ לתת לך אותו וטוב שכך, ככה לא תצחק על חשבוני...!

כשהכרנו לא חשבתי בכלל שאני אוהב אותך עד עמקי נשמתי ,לא ידעתי שאני לא אוכל לחיות בלעדייך ,לא ידעתי גם שאתה תהיה מקור הסבל בחיי !

אתה היית אהבת חיי, הבן אדם הראשון שנתן לי הרגשה של מישהי נאהבת...אתה בנאדם מיוחד עבורי !

אין לך מושג אפילו מה גרמת לי שנפרדנו, הרגשתי שנעצת לי סכין בלב והשארת  אותו שם... זה כואב כל כך שאתה לא מסוגל לדמיין לעצמך עד כמה.

כל פעם שאני רואה אותך  בא לי רק לחבק אותך ולהגיד לך כמה אני התגעגעתי, אבל אני מחזיקה את עצמי. אני לא מורידה ממך עיניים, כל תנועה, כל מבט שלך אני קולטת.

אפילו שאני רושמת כרגע  שורות אלו עוד יש לי בראש את המחשבה  שבסוף  שתינו נישב וניקרא את המכתב הזה ונצחק על זה, " זה לא יקרה..." - המוח אומר, אך ללב יש רצונות משלו !

אני יודעת שאני צריכה  לשכוח , אבל אני לא מצליחה, אתה נראה בן אדם הכי מרושע.. שאני נזכרת במבט שלך בעיניים מתי שנפרדנו.. מבט קר.. ומרוחק.. אבל שאני רואה אותך שוב ליבי מתמלא שמחה ואושר וצועק " הנה הוא.." הנה הוא.." !

עברו כבר שנתיים מאז שנפרדנו...

אני מנסה לשכוח ,מנסה להמשיך הלאה... אבל לא מצליחה !

ניסינו להילחם... אבל לא הצלחנו..!

אני יודעת שלהיפרד היה הדבר הכי חכם שעשינו... אבל עכשיו אני מרגישה כל כך ריקה !  אני מרגישה רע עם זה שהכול ניגמר ככה ...שאנחנו אפילו לא מדברים .

רציתי לומר לך הרבה דברים שלא אמרתי ,רציתי לעשות הרבה דברים שלא עשיתי .

רציתי...רציתי אותך לתמיד שתהיה רק שלי ובשבילי...

אני יושבת וחושבת מנסה להיזכר בנו, בך... אבל לא מצליחה ,ישר הדמעות מציפות את העיניים והכאב עולה ואיתו הזכרונות שאני לא רוצה לזכור ..!

למה דווקא ברע אנו נזכרים? למה אי אפשר להתגבר ולהיות מאושרים?

אני יודעת שלא משנה מה אני אעשה ומה אני אגיד לך שום דבר לא יעזור.  

חבל שאין לי אומץ  להגיד לך את כל הדברים האלו בפנים לפתוח לך את העיניים שתבין , שאולי טעיתי בדרך שהלכתי ...אבל אני מצטערת על כל רגע ורגע שלא חשבתי לפני שפעלתי.

הרי , אין אדם מושלם ..כל אחד טועה ,גם אני טעיתי !

כשהכרנו ידענו שזו לא תהיה עוד סתם אהבה שתחלוף...עברנו כל מכשול ומכשול ,המכשולים רק חיזקו וקירבנו בנינו.

הכל היה כ"כ מושלם...עד שעשיתי את טעות חיי, החלטה של רגע ,החלטה מהירה  שלא חושבים אלא עושים ! וויתרתי ברגע אחד על הדבר הכי מדהים בחיים שלי .

עד היום אני לא מצליחה להבין איך עשיתי דבר כזה? למה עשיתי את זה?

כל כך הרבה פעמים ניסיתי לדבר איתך... שלחתי אנשים... שלחתי מכתבים...אבל כלום, כלום לא עזר. את המכשול הזה לא עברנו, המכשול הזה לא חיזק וקירב בנינו...להיפך ,הפריד בנינו ,לתמיד !

אני מקווה שאי פעם תוכל להבין , שהייתי ילדה קטנה בת 15 ,מבולבלת שנכנעה ללחץ מאנשים ובגלל זה עשתה את טעות חייה .

אני מקווה שאי פעם תוכל להבין ולסלוח לי ...

אני מקווה שאולי בעתיד...נחזור לדבר, אפילו סתם בתור ידידים.

אני מקווה...שהגורל יחזיר אותנו להיות אוהבים !