היום

 את היום הזה אני לא ישכח בחיים, היום שהוא עזב הכל ! 
הכרנו בחופש הגדול , התחברנו בצורה מדהימה , יכולתי לדבר איתו על הכל, על הדברים המשמחים ועל אלה שלא, והוא היה שם בשבילי תמיד. 
לאט לאט הידידות ההדוקה הזאת הפכה למשהו ריגשי יותר, עוצמתי יותר, אבל הבנתי שזה באה רק מהצד שלי. החלטתי לספר לו על הרגשות שלי בתקווה שהוא מרגיש גם ככה , אבל לצערי הרב זה לא היה ככה. זה רק הרחיק אותי ממנו, ואחר כך הוא נסע לעבוד בעיר אחרת , והטלפונים ממנו לא הפסיקו להגיע , כל רגע כל שניה הקול שלו היה איתי , זה היה מוזר לי ולא ידעתי לאיפה כל הקשר הזה הולך , לידידות או לאהבה ?
כשהוא חזר הביתה הוא סיפר לי שרק כשהוא היה רחוק ממני הוא הבין עד כמה שאני חשובה לו ושעד כמה שהוא אוהב אותי..
אהבה כמו שלנו היה אפשר לראות רק בסרטים , כל אחד חולם על אהבה כזאת , ואני מצאתי אותה .. חשבתי שזהו זה לתמיד , לכל החיים .
היינו ממש כמו זוג נשואי, הוא ניכנס למשפחה שלי , הלך איתי לארוחות משפחתיות , לאירועים, כולם אהבו אותו וראו כמה שהוא אוהב אותי..
הייתה לנו שנה מדהימה ביחד , כל רגע היה מדהים , כל נשיקה כל חיבוק , חרוטים לי בזיכרון..
יום אחד קיבלתי ממנו טלפון , הקול שלו נישמע עצוב , לא הבנתי מה הולך , התעקשתי שהוא יספר לי בזה הרגע , ואז שמעתי את המילים שכ"כ לא רציתי לשמוע : " אני עוזב את הארץ.. " , הדמעות פשוט לא הפסיקו לרדת..
ואז הספירה לאחור החלה , כל יום שעבר כמות הדמעות רק עלתה ועלתה. רציתי שהזמן יעצור!
ואז הגיע אותו יום , היום הכי נוראי שהיה לי בחיים , 
1 בלילה , אני והוא עומדים מתחת לבית שלי , מחובקים ובוכים.. וכל אחד מבטיח לאהוב לנצח, מבלי לדעת שצריך להמשיך הלאה ..