רוצה לשכוח... ולא מצליחה להרפות

  
אני קוראת את המכתבים שכתבת לי.. והדמעות שוב עולות לי בעיניים.


ידעת שאני שומרת אותם בקופסה קטנה, שפעם כתבתי עליה 'אני אוהבת אותך' ?


ידעת שכל פעם שאני פותחת את הקופסה הזאת, שמושכת אותי כמו מגנט, למרות שאני מתנגדת, הדמעות מציפות אותי...?


אמרת לי שנגמרה האהבה, ושאני חייבת להרפות.


אמרת שאתה לא חייב לי כלום, והלכת.


ועוד באותו יום, אמרת לי שאתה אוהב אותי ושאני הכל בשבילך....


ייחלתי שתיעלם, כל כך רציתי את זה.


ויום למחרת, עברת....


הודיתי לאלוקים שאני לא אצטרך לראות את הפנים שלך כל בוקר,


זה הקל עליי כל כך לשכוח.


אבל אז חזרת,


עם כל הבלאגן והצחוקים והשטויות.


ניסיתי לדבר למרות שרבנו, וקיללתי אותך... ואני לא מצטערת – זה הגיע לך.


כל פעם שאני רואה מישהו ומפתחת כלפיו רגש, אני מרגישה אשמה כלפייך..


מתוך הרגל ישן, אני מסתובבת והולכת.


אני רוצה שתחזור לקנא... שתחזור לעצבן אותי עם שאלות טיפשיות כמו


"נכון שאת רוצה לזרוק אותי?" ...


אני מתגעגעת לסטייה המינית שלנו, כשצחקנו על כל מילה שלא נשמעה טוב.


אני מתגעגעת אלייך.. שהיית לוחש לי שאתה אוהב אותי, והייתי עונה לך שאני גם .


תעזור לי לשכוח, כי המשכת הלאה.. איך עשית את זה כל כך מהר? איך אתה מסוגל?


רוצה לשכוח את כל התקופה הזאת, כאילו היא לא הייתה .