אהבתי בך הכל..אבל כבר לא נותר מה לאהוב !

 עבר כבר חודש , והינה אני שוב בוכה.

נזכרת ברגעים היפים וברגעים הכואבים שהיו לנו.

יש זיכרונות שמעלים עליי פניי חיוך, זיכרונות שמורידים דמעה או שתיים, וזיכרונות שמרגישים כסכין אשר ננעצת בליבי, חודרת חזק ועמוק..

אני כבר בתהליכי התגברות עלייך... ועדיין בוכה. עדיין לא יכולה להבטיח לעצמי שלא אבכה עלייך יותר

עדיין לא יכולה למחוק אותך מחיי, לא לחלוטין. כואב. עדיין כואב לחשוב על כל מה שעברנו ביחד

נפתחתי אלייך יותר מאשר כלפי כל אחד אחר, וכואב. כואב לי לאבד אותך, עד עכשיו

מה שהכי הורג כנראה זו העובדה שלא אכפת לך, שאתה לא חושב עליי כמו שאני חושבת עלייך מידי יום, גם עכשיו. שאתה כבר לא מתעניין במה שעובר עליי, מרחוק. שאני רק עוד דמות מהעבר שלך, שעשתה אותך מאושר לכמה רגעים, שזרקת. ההיא שהחלטת לשבור, עד עכשיו לא ברור לי לחלוטין למה

גם אם זה לא היה צריך לקרות, למה זה הסתיים ככה?

איפה טעיתי הפעם? באיזה צעד שגוי הלכתי שוב?

אני יודעת שטעיתי המון, גם אתה טעית. דיברנו שטויות, רבנו על כלום

ובכל זאת, אהבתי אותך. באמת שאהבתי. ברגעים הראשונים שהיו לנו, בימים הישנים ההם, עשית אותי מאושרת. פעם ראשונה שהרגשתי שלמה לחלוטין, איתך. אני, ואתה לצידי...זה היה נראה נצחי האמת. ניסיתי לא לפתח לעצמי ציפיות אבל עדיין פיתחתי. הייתי רואה ימים בעתיד, שאנחנו עדיין יחדיו, מחייכים, מחבקים, אוהבים אחד את השני, חזקחזק

הלוואי והיית פה. לא אכפת לי אם לא היה לך מה לומר. רק לראות, להסתכל עלייך מרחוק

אולי לראות אותך שמח עכשיו, מרוצה. סופסוף עושה מה שבראש שלך, מתחשב רק בעצמך

אין לך מחסומים, אין לך מעצורים. אתה...חופשי. בלעדיי

איך זה שקל כ"כ לבנים להתגבר על אהבות? איך זה שבשבוע שכחת ממני, שברגע אחד...לא היה לך אכפת יותר? זהו, שכחת אותי. הפכתי לעבר. פרק בספר חייך אשר תם ונשלםזה עדיין רודף אותי כל כמה ימים, המחשבות, הזיכרונות, הימים שמעלים לי דמעות

לצערי, כבר לא דמעות של אושר. אני מתגעגעת, לחיבוק, לחיוך שלך, לעיניים שלך שהסתכלו עליי במבט אוהב, רוב הזמן לפחות. אני פשוט מתגעגעת אלייך...לרגעים השמחים שהיו לנו ביחד. אם רק הייתי יכולה לחזור לתקופה הזו. תקופה כ"כ יפה. גם כשהיה קשה, גם כשלא היה טוב לחלוטין, ידעתי שיהיה בסדר כי יש לי אותך. אבל עכשיו זהו, אין. אני בלעדייך, אתה בלעדיי.

וזה מרגיש כאילו עקרו מתוכי חלק, נגסו בליבי.

חלק ממני עדיין שוכן אצלך, לא במקום קרוב ללב. באיזו סמטה חשוכה, בפינה מבודדת, כדי שאיש לא ידע. ואני ניסתי להחזיר את החלק הזה אליי, אבל ללא הצלחה. כי אי אפשר יותר, גם אתה כבר...לא אתה.

אני אהבתי אותך באמת ,

אהבתי בך הכל

אהבתי את העיניים שלך.

אהבתי את המבט שהיה לך כשהסתכלת עליי.

אהבתי להביט לך ישר לתוך העיניים.

אהבתי את החיוך שהיה בא לך בטבעיות.

אהבתי לשחק לך בשיער ולעצבן אותך.

אהבתי את הבשמים שהיית שם על עצמך.

אהבתי את הריח הממכר של הבגדים שלך.

אהבתי את איך שתמיד היית מחזיק לי את היד.

אהבתי לחבק אותך, חזק.

אהבתי ללטף לך את הפנים.

אהבתי לגעת בך.

אהבתי לשגע אותך.

אהבתי לפנטז עלייך.

אהבתי לחלום עלייך.

אהבתי לעשות איתך פאדיחות.

אהבתי לבלות איתך, בכל מקום בכל מצב.

אהבתי את הג'נטלמניות שלך.

אהבתי את איך שהתעקשת כל פעם מחדש לשלם עליי.

אהבתי את הבדיחות הכחולות שלנו, שרק אנחנו הבנו.

אהבתי את המחמאות שהיית נותן לי.

אהבתי את הטעם שלך במוזיקה.

אהבתי את הקול שלך.

אהבתי את הצחוק שלך.

אהבתי את הבטן שלך.

אהבתי את השפתיים שלך.

אהבתי את העקשנות שלך.

אהבתי את איך שהיית מחקה אותי..

אהבתי את השיחות הארוכות שלנו בסקייפ.

אהבתי לומר לך איך אני מרגישה כלפייך.

אהבתי להרגיש את פעימות הלב שלך.

אהבתי הכל....

גם כשהיה לנו קשה, ורבנו, ונפרדנו וחזרנו

גם אז, אהבתי אותך, בכל ליבי...

אבל עכשיו , לא נותר מה לאהוב !

עכשיו הבנתי שזהו, אני ואתה זה סיפור אהבה גמור , וכל אחד המשיך בחייו ,

איפשהו ,כל יום אתה עובר לי בראש, אם זה בשיעורים או לפני השינה ..

עכשיו נותר לי לאחל לך רק דבר אחד , שתיהיה מאושר בלעדיי

כנראה שמגיעה לך מישהי יותר טובה ממני

וכן, אני מאמינה שהיא קיימת אי שם. מישהי שתאהב אותך, יותר מכמה שאני אהבתי

אחת שלא תכאיב לך, שלא תפגע ולא תאכזב אותך. אחת שתיתן לך הכל...כמו שאני נתתי

אחת יותר טובה ממני...

טוב מספיק עם הדמעות ,. והנה עוד מכתב שלעולם לא תיראה ..