שיר לדלית

 דלית היקרה,
          הכי יפה בעיר                                                                      


                 הנה אני כותב לך שיר


 


כותב לך אני שיר ללא מילים,


                    מליון מילים שבתוכי אני נוצר


מילים שתמיד, מהכוח שלהם פחדת ודחית.


אמרת זאת, לא פעם


שמונה דקות הספיקו, בשביל אותך, להכיר


                    מליון דקות בלהעריך אותך לא יספיקו גם לעולם.


כבוד, כבוד למי ולֵמַה שאת.


נסיכה אמיתי, תודי או לא. זה מה שאת.


אלף אבירים, אותך רוצים


              אותך אפילו אחד לא מעניין.


בטוח,, בשבילך מה לא היו עושים,   בדרקון להילחם ושיר אהבה לנגן.


כמו נסיכה, לחכות ממשיכה, לַאֶחד ולא להמונים


האחד שיהיה נסיך, גבוה וחתיך


כותב לך אני שיר בלי מילים, מתוך לבי  ומעמקי נשמתי.    


                                     לבי שנשבר – ברגע שזה נגמר


מילים אלה אין להם כל כח, מבטיח


       פשוט כל עוד אני לא כותב לך, אין לי שקט ואין מנוח


 


בשביל להישאר שפוי, כותב אני שירים, רק מאלה שכותבים  - רק כשמבינים.


מבינים ויודעים מה מפסידם


מפסידים או מרוויחים, אני לא יודע


                       הלוואי ואותך לא הייתי,,, יודע.


אבל, תודה.


תודה שאותך הכרתי,


          ועל עצמי מאז, הרבה ידעתי.


היום אני קצת יותר חכם.


שלי, כנראה לא תהיי אף פעם- ואפילו בטוח.


לזכות רק בכמוך מקווה ומתפלל, ביום אלף פעם.


 


גבוהות ונמוכות,    רזות ושמנות,     לבנות ושחורות


בכל יום בלי סוף, פונות.


אבל נסיכה אמיתית הן לא.


מה לעשות, אבל בדמותך אותן אני משווה. ותתפלאי !!,, "הן לא שוות".


כל אחת אומרת, "שהיא ה- מיוחדת",


חא חא חא...


מה היא מקשקשת, מסכנה, היא לא יודעת.


                               אני ורק אני יודע, מי זאת ה- מיוחדת.


רק איך להשיג אותה, אינני יודע.


סוס לבן, קניתי


שריון אבירים, בניתי


וחרב מעץ גילפתי


זה לא מספיק. מי יודע כמוני וכמוך, קיוויתי אבל זה. לא.


חיבור משמיים צריך וכל הדברים שמסביב,


                          שניים עשר שמות לסיפור חיי, עלייך זה העיק – אני מתנצל.


מעשה יד הגורל החשיך את הדרך ואת המחר


                 בחרתי בדרך אל האור והגעתי, וכל מה שתמיד רציתי זה למחוק את העבר. 


אין מה לעשות, אבדתי עצות.



דלית היקרה, תהיי מי שאת, כזאת מיוחדת, ותמיד מחייכת.


אותך כולם אוהבים, ועלייך תמיד חושבים.


גברים, נשים ואפילו ילדים שאותך הכירו ועלייך ידעו


                                בשבילם ה- מיוחדת תמיד תהיי, כל הימים.


מיוחדת ביופי ועוד יותר באופי


עצבן, כן כן. וצינית וואי וואי כמה, אבל כמה יפה לך.


וכמה ארומה, החיוך הקסום שלך לחן רק מוסיף.


 הכל ביחד גן עדן, ומי כמוני יודע כמה גיהינום לא להיות שם. יד הגורל, אבל גם את זה לומדים לקבל.


לכתוב שיר אני כן יכול, רק שיהיה בלי מילים, זה החשוב מכל. אני יכול.


 


אמרת לי שטויות במיץ, מתוקה זה לא.


         את חולמת בהקיץ.


שטויות אני לא כותב, כותב אני שטויות, זה לא.


תפתחי את העיניים ואת הלב


את זה לא תאהבי, ומבלי להיעלב


תצאי אל החלון, ותושיטי את היד, רק כך הוא יבוא, יבוא ולעד לא תהיי לבד.


הדיו אזל והדף אוטוטו נגמר ובמשהו מהנשמה אחתום.


את דמותך רואה תמיד בעיני נפשי, מיופייך שוב ושוב אני נדהם


                                    ומאופייך תמיד אני מחדש נפעם


                                       וחיוך אותי שובה כל פעם כמו פעם


דלית היקרה, ישמרך האל, כזאת מיוחדת שכמותך יותר ומעולם


                                              **  לא ברא