אנשים זה ארוך אבל אל תתיאשו תכנסו לזכר רועי, מי שיקרא יבין

 


אני זוכרת איך היא באה אלי ובכתה היא סיפרה לי את כל הסיפור וכך זה היה:


אחרי הריב הנורא שהיה להם הוא פשוט לקח את התיק והלך.. היא נשארה לבד בכיתה וקיוותה שתחזור. נשארה בוכה ושוב מצאה את עצמה מחכה...כשראתה שלא תחזור היא קמה והלכה.. כשהגיעה הביתה קראה את ההודעה ממך: רשמת לה...


"אורטל.. זו לא את זה אני... אני לא יכול להיות איתך.. פשוט לא יכול..! אני לא ראוי לך.. תשכחי ממני ותמשיכי בחיים שלך.."


היא היתה בשוק..היא אמרה לו 


"אני כל כך אוהבת אותך ואין מצב שבעולם שאני אשכח ממך ואתחיל בחיים חדשים אני לא מוכנה לוותר עליך לעולמי עולמים"


 שאלה את עצמה כל כך הרבה שאלות.. מה יש לו!?!? למה הוא לא ראוי לי?!?! מה לעזאזל הוא מקשקש?!?!? היא כעסה נורא ושוב היא בכתה. למחרת היא הגיעה  לביצפר וניסתה לדבר איתך כל היום, אך לשווא.. אתה לא הקשבת והתעלמת ממנה..  היא חשבה שעדיין לא סלחת לה על הבגידה וכתבה לך שזה עניין ישן ווהסבירה לך שהייתה שיכורה ואמרת שזה לא קשור לזה.. כשיצאה מבית הספר סיפרה לי הכל. רדפתי אחריך ולא ענית לי רצתי אחריך וברחת.. אמרתי לה שהוא חסר תקנה שאין לי מושג למה השתיקה??? אחרי כמה ימים הוא כתב לה באיי סי קיו


"אני חושב שעכשיו את צריכה לדעת את האמת.. אורטל יש לי סרטן.."


 היה לה קשה לעכל את זה והיא התחילה לבכות נפלה על הריצפה מהכאב שהרגישה...כשסיפרה לי מה קרה רציתי לבכות, כולי רעדתי אך היא השתיקה אותי ואמרה לי שזה לא הסוף ניגבתי ת'דמעות והקשבתי לה ואז היא המשיכה ואמרה....


"הלכתי לקנות סיגריות.. ופעם ראשונה בחיים שלי עישנתי.." באתי לצעוק עליה אך עצרתי והקשבתי להמשך. הוא אמר לה שהוא נוסע לסיני..והם לא יתראו חודשיים...


חודשיים... חשבתי לעצמי מה הוא יעשה שם כל כך הרבה זמן??? בזמן שהיית בסיני היא כל כך התגעגעה אליך... כמה בכתה הייתה יושבת אצלי ומספרת איך אני לא הבנתי מילה איך לא הבנתי שיש לך סרטן מכל המילים שלה??? ראית עליה שהיא מרגישה חוסר אונים ..  היא ירדה בלימודים התחילה לעשן.. כעסתי לעצמי איזה מן חברה אני איך לא שמתי לב לכאלה דברים??? ואז היא אמרה "החלטתי שדי.. אני חייבת לצאת למסיבה לרקוד ולצאת מהדיכאון.."  היא הלכה איתי אלא אם מי???


כשחזרה הביתה ,היא ספרה לי, אמא שלה אמרה לה שהיו שתי פיגועים בסיני.. ושיש הרבה הרוגים.. התקשרה אליך ולא ענית.. התקשרה שוב ולא היית זמין.. התקשרה ליוספטל לבדוק אם אתה מאושפז שמה ואמרו לה שלא.. ושוב הרגישה איך הדמעות יורדות לה בלי שליטה.. למחרת.. הודיעו לה שנהרגת בפיגוע בראס א-שטן.. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי כשאמרה לי את זה .....לא הבנתי למה היא לא סיפרה לי הרי אני חברתה הכי טובה אוויש אני כזאת דפוקה רציתי לקבור את עצמי באדמה!!!!! אתה הלכת ולא תשוב יותר לעולמים.. היא מרגישה שבורה .. ובא לי למות.. רועי  ניקטף ממני כמו פרח.. ככה היא אמרה ובלי להגיד לה כלום חיבקתי אותה אמרתי לה שתירגע ליטפתי את ראשה ואז היא קיבלה צלצול שאמא שלה צריכה אותה. היא הלכה.. אחרי שבוע היא התאבדה. כששמעתי את זה הגוף שלי רעד כולי רציתי למות הכל באשמתי איזו מן חברה אני. אני שונאת את עצמי כל כך ואין אפ'חד שישמע את זעקתי. יצאתי לרחוב וצעקתי..


אורטל...! אורטל....! אוווווררררטטטללל....!!!!


אנשים עצרו ועלי הסתכלו ולי לא היה אכפת כי את הלכת ולא תשובי לעולם לא תשבי לצידי אף פעם לא אסתכל יותר בעינייך, לא אשמע את יסורייך... למה הלכת חיים שלי אני אתגעגע אליך יקרה שלי...!


הסיפור נכון בחלקו אך תבינו זאת היא אהבה אמיתית ולא אחרת תשמרו על האהבה שלכם אל תאבדו אותה


לזכר רועי.....>אני אולי לא מכירה אותך אבל הסיפור שלך ושל אורטל ריגש אותי