היום לפני...

היום לפני 9 שנים, 3285 ימים, חיים שלמים, פגשתי בך במשרד הקטן ההוא, בצבא

הייתי חיילת צעירה, וגם אתה, כשבאת להחתים את הטופס טיולים והצצת למשרד בחיוך

אתה, שמיהרת נורא, בסופו של דבר נשארת כמעט שעתיים, בהם דיברנו, צחקנו והתחברנו מיד

מאז ובמשך השנה ו- 7 הבאים דרכינו לא נפרדו לרגע, אבל רותם, בשנים, בחיים השלמים שעברו מאז, כל שנותר בזכרוני מאותה התקופה הוא עיניך, מבטך, חיוכך המטורף ומה שגרמת לי להרגיש

המעשים שעשית, לטוב ולרע כבר לא משנים או חשובים עוד

יצאת מחיי לפני שנים כבר, התחתנת, אתה בוודאי מאושר ואני... מאחלת לך את כל האושר שבעולם

חצי לב שלי, החצי הטוב, המאוהב, המטורף, נשאר איתך ומאז לא שבתי לנשום שוב בחופשיות כי משהו חסר בחיי

רותם, אני ממעיטה לחשוב עליך או להיזכר בך בתקופה האחרונה, מאז התחתנת ואני השלמתי עם אובדנך, אבל בימים כמו זה, כשאני רואה את התאריך ויודעת שהוא מוכר לי, אני חייבת לכתוב לך, להתגעגע שוב, גם אם לרגע לאותה תקופה, לאותה אהבה, לאותה התמימות וציפייה שאפפה אותי אז

רותם, התאהבתי בך עוד לפני שהכרתי אותך, חלמתי עליך ודמיינתי אותך

ידעתי איך תיראה, אפילו איך תיקרא ושם היית, במקום הנכון וברגע הנכון

רותם שלי, אינך שלי עוד

מעולם גם לא היית, אבל כשאני נזכרת בתקופה שלנו מאז, המילים הראשונות והיחידות שצצות בראשי הן: "רותם שלי"

מתגעגעת אליך עד אין קץ ועד היום שניפגש שוב, בחיים אחרים, הבאים...



"האפסנאית" שאהבה אותך