לשכוח אותך

ילד, עברו שנים רבות מידי בינינו, יותר מ- 7

במהלך השנים האלה, שהיו יותר בלעדיך מאשר השנה ו- 7 שאיתך, לא הפסקתי לחשוב עליך, להתגעגע,להאשים בעיקר אותך בפרידה הזאת

ילד, אינך שלי עוד, אולי מעולם גם לא ממש היית

חלק ממך תמיד ישאר איתי וילווה אותי לכל אורך חיי, בכל החלטה ומחשבה שאקח

יום אחד בוודאי ניפגש שוב, כמו אז, כשאלוהים רצה שניפגש, כדי שנוכל להיפרד כמו שצריך

וכשניפגש שוב, כמו בשיר ההוא, לרגע אחד, הכל יהיה כשהיה

הרגשות, המחשבות, התהיות

ואתה בוודאי תספר לי על כל החלומות שהגשמת, על אלה שעדיין מחכים להתגשם ואני אצחק איתך, אקשקש כמו פעם, יעשה לך הרצאות על מה כן ומה לא ובסופו של דבר, אנחנו נשוב להיפרד, עד הפעם הבאה

ילד, לא יכולתי להיות איתך, ואיני משלימה עם החיים שבלעדיך

עדיין חושבת עליך בכל יום, פחות מפעם, מודה, אבל עדיין עוברת בי המחשבה מה היה קורה  אם הייתי מסכימה להיפגש איתך, כשביקשת, אם הייתי יורדת למטה כשבאת, אם הייתי אומרת לך אני פה, אז במועדון, כשראיתי אותך ובמקום זה פשוט ברחתי והעברתי את החודשיים הבאים בדמעות

ילד, תשובות על כל השאלות הללו לא אקבל לעולם, אני יודעת ועכשיו... אני תקועה עם כל כך הרבה שאלות של מה היה קורה אם

הדברים שלך עדיין אצלי, אתה יודע? מתחת למיטה

אני רוצה להיפרד מהם, כי בסופו של דבר הרי שחררתי אותך, אבל לא מצליחה, אני מצטערת

אני לא מסוגלת להיפרד מספר הזכרונות שלי מתקופה כל כך מאושרת בחיי, לא מסוגלת לזרוק את המכנס שלך, שעדיין, אחרי 8 שנים, יש לו את הריח שלך

קשה לי, אני מצטערת

ילד, הייתי רוצה לפגוש בך שוב, ככה בטעות, שאתה תהיה זה שיראה אותי, כמו אז

שתבוא אליי אתה ושנדבר כמו פעם, בלי מסכות, בלי הצגות

הייתי רוצה... אבל הרי אני לעולם לא מקבלת מה שאני רוצה, לא??

כבר התרגלתי....