כשהסבלנות עפה עם הרוח

היא קנתה לו שני ספליי תה קטנים. אבל לא הרגילים. שניים ממש ממש קטנים,

היא אמרה לו שזה כמו בבית שבו הגמדים אירחו את שלגייה.

על הספלים היו מצויירים ארנבים. אחד היה עצוב. אבל השני חייך.

הוא לא אהב את החיוך שלו. הוא אמר שזה מפחיד אותו

והיא צחקה. היא תמיד היתה צוחקת כשמשהו לא היה מוצא חן בעיניו. והוא כל כך אהב אותה

עד כדי כך שהארנב המכוער הפך להיות יפה תואר

היא קנתה לו גם שוקולד בצורת לב, השוקולד דווקא היה גדול

אבל היא רצתה שהם יאכלו אותו ביחד עם התה

כשתמם יסיים לבנות להם את השולחן הקטן, וסוויל יתקין להם את הווילון הלבן.

כי היא רצתה שהכל יהיה מושלם.

אבל הכל כבר היה חסר סבלנות. כי אולי כשמחכים הרבה זמן אז האבקה הזאתי שמסדרת הכל מיתפוגגת

כי לאף אחד כבר לא היה סבלנות

השטיח הזה עם הטווס היה מאובק, כי כולם דרכו אליו כל הזמן, והוא גם איבד סבלנות

והם היו צריכים להתחתן כבר.... אבל הרוח נדדה למזרח. היא לקחה איתה את כל האבקה. והאהבה נשארה קצת אפורה

מאובקת. כמון השטיח. כי לאף אחד כבר לא היה כל כך כח לנקות אותו. כי לאף אחד לא היה סבלנות.



גם האולם חיכה יותר מדי זמן... והפרחים שהוא נתן לה רק הבוקר, כדי שלא תשכח, כדי שהוא לא ישכח.

לא יאומן כמה קצרה הייתה הסבלנות שלהם. בערב נשאר רק עלה כותרת אחד. הוא השחיר קצת

ואביבה, נראתה סתווית כל כך. היא שאלה מה קורה. והם היו קצריי רוח, הם אמרו שזב בלאגאן וכל הזמן צריך לסדר הכל





אבל לאף אחד כבר לא היה סבלנות

האהבה אוך, זה ישמע מצחיק.... אהבה בדרך כלל לא כזאת... היא מוכנה לחכות בדרך כלל



אבל אולי משהו קרה.. הרוח הזאתי, מהמזרח...הם שכחו לסגור את החלון.



והספל הקטן הזה, הוא נפל, היא לא הייתה שמה כשזה קרה. הוא אמר שנמאס לו והוא נפל, הוא ניסה לעצור אותו, אבל כשהושיט יד בניסיון גמלוני, הוא כבר שמע את הקול הזה, של ההיתנפצות. אז הוא נורא כעס

כי הספל שנשאר חייך אליו. הוא קצת זלזל בו. והוא יתגרה בו ככה, אם השתיקות שלו. ובכלל כבר לא  נשארה לו סבלנות.

אז הוא זרק את הספל הארור עם הארנב הזה. שכל כך לעג לו. ןעכשיו היו אלה המון רסיסים קטנים, באחד מהם הוא עוד היה יכול למצוא חצי חיוך

אז הוא התיישב שמה על הריצפה והסתכל. הוא חשב על הבית של שלגייה, הוא היה בטוח עכשיו שהכל פה גדול מדי

גדול מדי עליו

ככשהיא נכנסה גם לה כבר לא הייתה סבלנות, אפילו לא מעט סבלנות. היא ראתה שהוא המום, ושכלום לא מוצא חן בעיניו

אבל היא לא צחקה, וזאת הייתה אפילו, מן סוג של הקלה

היא צעקה עליו



כי את האמת הוא היה נראה קצת מגוכך, יושב ככה על הריצפה, ומסביבו רסיסים.

ועוד במיוחד שהיא אהבה את הספלים האלה. היא רצתה שהכל יהיה מושלם, בדיוק כמו שהיא תכננה



וסוויל כבר התקין את הווילון, והשולחן זהר כי הם צבעו אותו בלקה. הוא היה מאד יפה



אבל כבר לא היו ספלים.



והיא,

היא רצתה שהכל יהיה מושלם



הוא הציע שהם יוכלו את השוקולד, ככה סתם, בלי תה וארנבים מעצבנים.

אבל היא צעקה, כי לא היתה לה סבלנות. היא זרקה עליו את הלב עם השוקולד והוא נורא השתדל לתפוס

הוא פחד שזה ישבר

וזה לא נשבר

אבל היא הלכה........ כי הכל נגמר



הוא שם את הלב במגירה

את שלו הוא קצת ניסה להרגיע. אבל הוא ראה שאין לו סבלנות והוא רק רוצה לבכות



אז הוא בכה ככה



אולי כמה חודשים



הם לא יתחתנו בסוף,



הצעדים נעלמו בהדרגה,,,  הצעדים שלה , השקטים.  בחיפוש אחרי מקום מושלם יותר



אבל אולי הרוחות ישובו, ביחד עם האבקה, אולי במקרה החלון שוב יהיה פתוח



הוא דואג לכך כל הזמן