רפאל

רפאל. כל לילה, אתה מגיע לשמור עליי

עם גבריאל ומיכאל ועם אוריאל... אני קוראת לכם, כי אי אפשר לישון. ככה. בלעדיכם.



תראה מה זה רפאל. 60 גיבורים מסביב למיטה שלי. כולם אחוזיי חרב, מלומדיי מלחמה



איש עם חרבו על ירכו מפחד בלילות.



ואתה, אתה רפאל, מגיע ביידים רייקות, בלי חנית, בלי קסדה ומגן זהב



ואתה, אתה רפאל, מגיע עם החיוך... החיוך הלבן.



פעם שטנו, בתוך האגם הזה, איפה שהחיוך הזה הפך לאגם

ולא היו בכלל כוכבים, כי הכל היה לבן, אבל הם בכל זאת חייכו. הם צחקו



ומה אתה עכשיו רפאל. אתה לא חיוך לבן, כי אתה מגיע, כל לילה, כשאני מבקשת



אבל כשאני מנסה רק ללחוש לך דבר מה,  החיוך, איך לומר, הוא הופך לענן קטן כזה, כמו של קיטור. ונעלם



לא, אני יודעת שלא תחזור



אבל , אבל איפה אתה, רפאל.... החור פה גדול מדיי, ואנחנו תמיד מנסים לתפור אותו



אבל, רפאל, איפה אתה עכשיו? אני רק שואלת ואתה נעלם.

והדמעות שלי,הם סתם שיר ישן, יש עוד המון שירים כאלה



הם מחלחלים.. הם נעלמים.... הם סתם דמעות



ואני לא רוצה לשיר לך יותר. כי אתה שונא את זה



כי אתה שונא כשאני רואה אותך עם הגלימה הלבנה והעיניים השחורות

עומד ככה, ומחייך, שני קווים חורצים את הלחיים שלך



ואתה



עוצר נשימה



אתה שונא את זה, כי זה אשליה...

אני לא רוצה לצחוק. אתה יודע למה, כי אני ירגיש משוגעת

ואני לא ידע איפה אתה



וכל לילה כשאני יקרא לך אתה תבוא, ביחד עם אוריאל וגבריאל ומיכאל



ואתה תתערפל סביב. חסר כל. ורק החיוך הלבן, הוא ישמיד את כל ההירהורים

אני  אמרתי לך אלף פעם



בטח זה כבר מרגיז אותך



הנה, עוד שנייה תעלם עם הענן הקטן הזה. כאילו לא היית פה בכלל



אני אוהבת אותך



לילה טוב



רפאל