מוקדש לניקי בירןשרי כהן

לפעמיים אני מרגישה אותך ממש כאילו ההית כאן.
כאילו חיבקת אותי אבל בלי מילים לפעמיים זה אפילו מפחיד.
אני כותבת לך כי אז אולי תבין כמה האהבה שלי בעלת עוצמה שיכולה לפצח את ליבך ולתת לו לשמוע לי. העניים שלך נראות כזרות פתאום כאילו אינך שייך לכאן.
שפתייך מלאות תדהמה הן שותקות.
האוזניים שומעות שיר ישן שאבד שומעות רק את עצמן.
גבך כפפוף ידך מותשות ורגלייך כושלות.
לחלום עלייך בלילה מחבק זה קצת כואב לדעת שאינך כאן בכלל אתה במקום אחר.
שאנימביטה בך בתמונה אני מרגישה את החיוך שלך בזמן שאתה מביט בי הלב שלי קופץ בישבילך.
האם שתגיע תסתכל או תאמר:"אני אוהב אותך אך זה נגמר"...
אני מפחדת שזה יכאיב אך זה חייב לקרות אני רוצה להרגיש אותך אבל לא מרחוק.
שאני חושבת עלייך אני מרגישה חלל חלל ריק בפנים שרק אתה יכול למלא,אניני יודעת מתי ואיך הוא יצליח לעשות זאת.
אם אכתוב לך אולי זה יעזור לי להוציא אך נישאר עדיין משהו בפניים.
אין טעם לכתוב לסיום :"אוהבת עד כאב שרי" כי כבר הבנת
אז אני אכתוב:"מחכה שתחזיר אהבה שרי".