דמעות חצופות

לפעמים בא פשוט לפרוץ בבכי, הרגשה כזאת שאינך שולט בדמעותייך, והן זולגות מעצמן, מן הרגשה שהכל מתמוטט או ששום דבר לא מצליח לך, כולם נגדך, ואף אחד לא מבין.

לפעמים אני שוכבת בלילה ודמעה חצופה יורדת במורד הלחי-ככה סתם בלי שום סיבה מיוחדת, היא נושרת, כואבת ומלוחה ככה סתם בלי שום סיבה.

לפעמים מרגישים בודדים כל כך, חסרי משמעות, וחסרי כל יכולת לשנות דבר.

יושבים ובוהים במראה, מרחמים על עצמם, מרגישים כל כך חנוק כאילו שהעולם נסגר, כאילו שאין דבר.

ושוב בא לבכות ושוב דמעות חצופות מופיעות ונעלמות, ויש הרגשה שהחיים עוברים בלי שום תכלית, למרות הרצון לעצב אותם בעצמך, לשים אותם בתבנית.

ברגעים אלה בא לך פשוט להשבר, למרות שכל זה עובר כל כך מהר.

אתה מוצא את עצמך מוקף בחברים ואהבה אבל האם כל זה אמיתי? האם זה לא סתם חלום טיפשי?

חלום שאני רוצה לחלום בשביל לא לפגוש את אותן הדמעות החצופות, הדמעות שאת האמת הן מספרות.

הן מזכירות לך דברים שתצתרכי להתמודד איתם, דברים שאת יודעת שקשה יהיה לחוות אותם, והבעיה היא השאלה: האם את חזקה? האם אני חזקה בשביל להתמודד עם אותן הדמעות? הדמעות שמזכירות, הדמעות שמכאיבות, הדמעות החצופות..