שעון חול

 המחוג מסרב לזוז.

ואני שם איתו

מחכה איתו

שנצעד יחד....

כל תקתוק שלו... כל פעימת לב שלי

איזה ידיד קר מצאתי לעצמי בבדידות.

והציפיה......הציפייה קורעת את ליבי.

כמה זמן אני מחכה? שעה..... אולי אפילו יום.

הוא לא מגיע.

כמה קר כאן... אני קופאת מקור... מעדיפה לצעוד על גחלים

הטיפות עוטפות אותי. מחבקות אותי... איזה ידידים מצאתי לי בבדידות.

"היכן אתה" קולי מהדהד. ידידיי אילמים בשבילי. שותקים לכבודי.

הרעם בולע לבסוף את הד קולי

והאגם..... גם הוא שותק.

נזכרת בחיבוקו, בזרועותיו ... עיניו..... הקור שוכח...

ואני יושבת כאן... כמה דקות כבר עברו מאז שהתייאשתי.

למה אני עדיין יושבת פה.

עוד כמה גרגירים של חול נופלים

עוד כמה פעימות ליבי הולמות.

עוד מאט הכל ניגמר.

ואם לא יגיע הוא כגרגיר החול האחרון ייפול, אני הולכת לנצח. לא אחזור עוד.

הדמעות זורמות. יחד אם טיפות המים.

הנה. הגרגיר האחרון... אך איזה צליל סופי. איזה סוף אכזרי.

הוא הרי לא יגיע.

אוספת את שבריי ומיתרוממת.

לא אחזור יותר אליך הצער...

לא אחזור יותר אליך אהובי.

אפילו חיבוק אחרון של פרידה לא אתן לך

שלא יהיה כואב עוד

ואני יתגעגע.. בכל ליבי.

יחכה שהשמש תזרח

האם היא תזרח בשבילי?

להתראות אהובי היקר

הלוואי שלא הראה אותך שוב.