מכתב כאב

מותשת,כואבת, בקושי מאושרת
תראה, אין לי מושג אם אי פעם תקרא את המכתב הזה. עוד כמה שעות תהיה פה אצלי, אולי נלך כל אחד לדרכו אולי לא. הכל תלוי בך.

אתה נוהג לקרוא לדברים שיש לי לומר- גם אם זה לא במסגרת ריב אלא רק במטבל של דמעות- "סצנות". אני לא אחת כזו.

אני אדם של ביחד, אני לא אוהבת להיות או להרגיש לבד, אני לא מפיקה מזה שום טוב או הנאה, כמו רוב בני האדם. אני מבינה שלפעמים צריך את הלבד או החברים אבל זה קשה כשלרוב אנחנו לחוד. אתה בעבודה ואני בלימודים. אני מבינה, באמת שכן.

תבין, אני מחפשת בך קצת הבנה, הקשבה, תשומת לב. זו לא בקשה מופרכת או גדולה מדי. אני מבינה אותך, יודעת שאתה עסוק ועובד, ראיתי אותך לא פעם בעבודה אבל אני צריכה חום. אני מסבירה לך אלפי פעמים כשלכל הסבר כזה,שוב, אתה קורא "סצנה" ויוצא שכל האידיליה מחזיקה בדיוק לשבוע. זה לא אמור להיות ככה, לא רוצה להיות ככה.

אין לי כוח לזה שבמקום להקשיב למה שאני אומרת אתה יורה עלי חיצים ואני מרגישה כאילו אני לא בסדר. באמת שאני בסדר, אני יודעת שאני מאוד בסדר. לא דרכתי עליך, או השפלתי אותך או לרגע גרמתי לך להרגיש קטן מצד שני גם אתה לא עשית לי אף אחד מאלה.

אני מאוד סבלנית ומאוד מבינה ואני אדם פתוח אבל כל הזמן אני מרגישה שאני "עוד אופציה" או תלויה באוויר. זה לא יכול להמשך ככה, לא בריא לי ואחרי זה ההשלכות לא יהיו בריאות גם לך.(ריבים צעקות בכי מי צריך את זה?). אל תגרום לי להיות ממורמרת כי מהמקום הזה טוב לא יוצא לי. כן, אני מצפה -לא חושבת- לקבל שיחות ממך של יותר מ"מה המצב?טוב..ביי". אני כן מצפה לקבל ממך הודעות. אני מאוד מצפה שתרצה להיות איתי ולראות אותי כמו שאני אותך. ואני בהחלט בטוחה שזה לא כזה ביג דיל. אנחנו בסה"כ ביחד מה יש לנו אם לא אחד את השני? אני מבטיחה לך שזה לא יגרום לנתק מחברים שלך כי אני לא מתכוונת לוותר על שלי, אבל מצד שני זה קצת מעליב לקבל תחושה כבר 7 חודשים של 50% כן 50% לא כל יום מחדש. מבחינתי "לא יודע" זה "יש מצב שאני לא רוצה" או "לא יודע אם אני רוצה", תנסח איך שתרצה.

מה לעשות, אני כמו מחשב, כן או לא אין אי וודאות. אי וודאות לא מוכרת לי ואני לא מוכנה שתתחיל להיות. לא בריא לי.

אתה מאוד סגור, אני לא מכירה אותך ואם כן אז בקושי. אתה לעומת זאת יכול לקרוא אותי כמו ספר פתוח. תבין, קשה לי להפתח למישהו שלא נפתח בחזרה, אני נפגעת מזה. אני לא יודעת איך היו הקשרים הקודמים שלך ולמה אתה סגור בצורה כזאת, כאילו אתה מפחד להיפגע. האחרונה שתפגע בך זו אני. תגיד מה שתרצה זה מה שאני מרגישה, בנאדם לא פתוח זה בגלל אחת משתי סיבות: מסתיר משהו (שזה לא רלוונטי לגביך) או פוחד להיפגע (זה דווקא לפי המעט שידוע לי כן רלוונטי).

אין לך ממה לפחד אני בסך הכל בנאדם בשר ודם, כמוך. ועם כל זה שאני נראית לך חזקה ויודעת מה אני רוצה אני אדם רגיש וגם אני נשברת, לוקח לי קצת זמן אבל אני מעדיפה לא להגיע לשם.

אתה תמיד בוחר לברוח אתה בחיים לא מתמודד וזה רע. זה רע בשבילך כי אתה תשתגע יום אחד מכל ההדחקות האלה. (אני מדברת על מה שקורה בנינו, ישנם עניינים שלא נוגעים לי ולא מענייני לדבר עליהם. אז שלא תחשוב שאני חוצפנית או עזת מצח, כל המכתב הזה הוא עלינו.זה יכול להשתמע לשתי פנים לכן הבהרתי את כוונתי).

אני יודעת שאדם לא משתנה. על בשרי למדתי. אבל להפתח כל אחד יכול זה חלק מטבע האדם לחלוק, לברוח מהבדידות.

אני אוהבת אותך, אין לי ברירה, והדבר האחרון שאני רוצה זה שהכל יהרס. אני לא אהרוס את זה, אני סבלנית ואתה חשוב לי מאוד אתה לא יודע כמה. אבל הפחד שלי זה שאתה תהרוס את זה כי כל דבר פשוט אתה הופך לקשה. כל הקטע הזה שנדמה לך שאתה צריך להמשיך איתו ש"יהיה לי טעם של עוד" סתם הורס. אם אתה חושב שזה תורם אז ההפך הוא הנכון.

אבל מצד שני, אם אתה צריך להתגעגע אליי בשביל לרצות או שלך יהיה טעם של עוד אז כנראה שאתה לא כל כך רוצה אותי. אני משתדלת להראות לך את שני הצדדים של כל דבר ומנסה בצורה הכי אובייקטיבית שאני יכולה.

אני מודעת לאפשרות שזה יכול לקרות, שיום אחד או אפילו עכשיו נמאס לך כי באותה מידה שקיבלתי "לא" אמרתי "לא".

עד שאני לא ארגיש שאתה איתי ב100% ולא רק 50%-60% אני אמשיך להתמרמר ולחפור, ולהציק, ולהסביר, ולהרגיז, ולבחון ולהתקטנן. זה לא אולטימטום, לא ולא, זה מנגנון הגנה. תנסה להבין אותו, אתה, בתור אחד שסגור. אם יום אחד תפסיק להיות אדיש ותיפתח ואני אהיה זו שאדישה וסגורה, לא תירה עליי חצים של רעל? ברור שכן! ואם תתעקש שלא זה רק כי אתה לא מוכן להודות בזה.

שורה תחתונה, תפסיק לשחק איתי משחקים, תפסיק להיות אדיש אם זה בכוונה כדי לעצבן ואם זה כי יצא לך להיות כזה - לא אדישים לבנאדם שאוהבים נקודה.

אתה נותן ומעניק הרבה וביד רחבה ואני יודעת שאתה אוהב אותי ואם תגיד שוב שאני לא מעריכה אני אשתגע! למרות שכבר הפסקתי ליחס למילים "את לא מעריכה" חשיבות. אני יודעת שאני כן ושאתה סתם מנסה להרגיז אותי כי הבנת שזה מרתיח אותי כאדם אכפתי.

והכי חשוב. תפסיק לברוח ממני! אני יודעת שאתה רואה בי את האמת שאיתה אתה לא רוצה להתמודד, הבריחות האלה לא מיטיבות לאף אחד מאיתנו.

תפסיק להשאיר אותי לבד במערכה, חסרת אונים.

כואב לי, מציק לי, אני עייפה...