לאהבה הבלתי אפשרית שלי!!!!

אני כותבת לך, כותבת לך ועצוב לי מעצם לכתך...

אני יודעת שבאותה העת, באותו הרגע הפגנתי את כשרונותיי במשחק

ואני יודעת שאתה יודע שזאת הייתה עוד הצגה, עוד תחפושת שנאלצתי

ללבוש מחשש היחשפות לפגיעה צפוייה.

הבנתי זאת מיד לאחר שסגרתי את הדלת אחרייך.

אין ! זה פשוט לא ניתפס לי, לא ניתפס לי שאתה בקשת ללכת...

אבל היי... לאן, לאן אתה רוצה ללכת ולמה?

איפה החכם הגיבור שלימד אותי: "קצת קשה אז מרימים ידיים?"

איפה האיש שביקש ממני לחכות לו קצת {espera un poco}

איפה האיש שהאמין ואמר שלא במקרה ניפגשנו, שכניראה הוא הדבר

הבא שלי וכניראה אצטרך לקבל זאת בדרך לא דרך...

אתה לא אותו אדם שגרם לי להאמין שזה זה, שאנחנו האחד של השני.

אחרי שכל כך התקרבנו, אחרי שעות של שיחות... בהם דיברנו על הכל

אחרי כל המפגשים הגנובים שלנו, אחרי נטיעה גדולה של תיקווה ואמונה שהאהבה מחכה לנו
איי שם...

זה לא אתה אני מכירה אותך, אתה הדבר הראשון ששמעתי כל בוקר,

האדם שפתחתי איתו את היום ופתאום נישמעת לי אחרת!

אני רציתי עוד לחכות לך...

אני רציתי עוד לשמוע אותך...

אני רציתי עוד לראות אותך...

ואני רוצה גם לכבד מאוד את החלטתך כי מגיע לך באמת!!!

ואני אשתדל, אשתדל מאוד לסגור פרק זה בחיי, אף כי קשה לי לקבל זאת, לשמוע אותך אומר
את זה.

אתה מבין אותי אהובי?

כיוון שאני בת ** ויש לי רגעים "היסטוריים" בחיים, חשובים לי בתקופה קצרה כל כך.

זו תקופה מסויימת שגרמה לי לגלות עולם חדש, נטעת בי שורשים של משהו שלא הכרתי קודם.

אתה לא יודע עד כמה שאני מצטערת, הלב שלי עוד רצה להתקרב, לגעת

ועמוק בפנים ידעתי שזה לא יהיה הדבר הנכון אבל רציתי להיות מספיק חזקה לעמוד נגד
הנורמות ולהוכיח אחרת כי אני באמת מאמינה באהבה.

נשמתי מפולגת כי אהיה איתך כל רגע במחשבות וברגשות שעוטפים ויעטפו אותי, כל רגע
ישפיע עלי בלעדייך.

רק חבל שאתה לא מיישם קודם אצלך את כל מה שניסית ללמד אותי...

חבל של"פסגת האושר" כמו שאני רואה את הדברים אתה לא תגיע וזה היה עניין של זמן עד
שהיית מוצא את עצמך בפיסגה ולא מהר היית רוצה לרדת ממנה.

למרות שניסיתי לא הצלחתי לכתוב ולהביא את כל מה שאני מרגישה אל הנייר.

הייתי חייבת בפעם האחרונה לכתוב, להגיד, לפרוק עוצמה של רגשות.

חשוב לי שתדע שאני חושבת עליך המון, גם אם זה לא ניראה כך...

ולמרות שאני חושבת עליך אני מרגישה שכבר אי אפשר להתקרב אליך כי אתה רחוק מידי.

אולי אני נישמעת לך כמו אחת שאיבדה תקווה ונימאס לה אבל זה לא ככה אני פשוט פוחדת,
יותר מידי פוחדת לא מהאהבה אלא ממה שיבוא אחריה, אתה יודע הכאב הנורא הזה שמרגישים
כשמאבדים אדם קרוב ויקר, כמו עכשיו!

אני שמחה שניתנה לי הזכות להכניס אדם מיוחד כמוך אל תוך חיי!

אני מקווה ומאחלת לשנינו להגיע לנקודה מסויימת והיא :

"לגעת באושר"

תודה על המתיקות שלך, הסובלנות, ההבנה, ההקשבה, האמת, הכנות והיושר שלך.

כבר אמרתי לך זאת ואומר שוב... אתה אדם מיוחד, הנפש שלך מיוחדת.

לא משנה מה יהיה או מה יקרה אתה תמיד תהיה שוכן בפינה חמה בלב שלי.

שמור על עצמך בשבילי....

תשאר מתוק ומיוחד...

ושתדע שלעולם, לעולם לא אשכח אותך!!!

ושאני תמיד אהיה כאן בשבילך...



שלך באהבה

אני