חיים..

מה קורה כשהילדה הכי טובה,מתוקה וחכמה בעולם פוגשת "עבריין" ומתאהבת בו?

אז פה מתחיל הסיפור שלי..

גם אני הייתי ילדה. קטנה, מתלהבת, חסרת אחריות. כמו רבות.

אז החלטתי לשתף אתכם בסיפור שלי..

מקווה שיעניין אתכם והכי חשוב, שתפיקו לקחים ומסקנות.

כשעליתי לחטיבה, לכיתה ז', עדיין הייתי ילדה טובה.

הקשבתי להורים, לא טיילתי עד מאוחר,

אמנם התחלתי לעשן, אבל קצת..לא בכמויות של עכשיו.

אתם יודעים, חייתי על חשבון הסיגריות של אמא ואבא כזה..

לא יודעת למה, פשוט נמשכתי לזה.

(תרצו תוכלו לקרוא לזה לחץ חברתי).

-החטיבה והתיכון אצלנו נמצאים במבנים נפרדים במקומות שונים בעיר.

אז במהלך השנה, הכרתי ילד.

אתם שואלים אם הוא יפה? הכי יפה שיש.

ילדה בת 13,שרואה ילד בן 16 שנראה טוב.לא תידלק? חח אל תספרו סיפורים.

תידלק ועוד איך.

אז זה מה שקרה....

מהרגע שהכרתי אותו, התאהבתי.

הייתי מסונוורת כל כך, שלא ראיתי שום דבר אחר חוץ ממנו.,

כל היום חשבתי עליו..ושלא נדבר על התקופה שהתחלנו לדבר ולהיות בקשר.

למדתי ממנו מלא מלא מלא דברים.

איך מעשנים סמים, איך גונבים כסף מההורים, איך לוקחים אוטו של אמא ללא רשות,איך עושים "עיגולים" עם הסיגריה, איך משקרים, איך רבים..

מה? לא מספיק?!

נגררתי אחריו בהכל, כל דבר רע אפשרי..

עד שההורים שלי גילו..הייתי כל כך עצובה כי פחדתי לאבד אותו.

נשברתי. בכיתי לאמא שלי ימים ולילות ביקשתי רק שלא תדבר עם ההורים שלו ותספר להם, כי אז הוא ישנא אותי.

אמא שלי ראתה אותי לאט לאט נשברת והסכימה, אבל רק בתנאי שתדבר איתו. הסכמתי. העדפתי הכל על פני זה שתלך להורים שלו.

אמא שלי לקחה אותו לשיחה, אותו ואת חבר שלו שהייתי יושבת איתם כל הזמן.

דיברה איתם, הם הינהנו עם הראש וזהו. פה זה נגמר.

כמובן, התחייבתי לא לחזור על כל הדברים האלה שוב.

הוא התחיל להתרחק ומאד כאב לי. כאב לי כי הייתי מאוהבת בו,

לא משנה כמה אני אנסה לתאר, אני לא אצליח.

אבל הבנתי, הבנתי מאיפה זה בא מאיפה זה נובע. אמא שלי בטח ביקשה שיתפסו ממני מרחק. והוא מפחד.

הגיוני.

אז הייתה תקופה של חודש שהתרחקנו ובקושי דיברנו, ואז זה חזר שוב.

היינו מתנשקים כל הזמן והייתי כל כך מתלהבת רק מלראות אותו.

וכל האגדה היפהיפיה הזו נמשכה 3 שנים.

כל הגניבות הקטנות  האלה של הכסף, האוטו, וכל הדברים האלה..

הסמים לא היה משהו קבוע..

לפעמים כשהיינו יושבים ובאמת היה בא לי, הייתי מנסה.

לא משנה..

בכל אופן, הוא שיחק בי.

וזו הפואנטה בכל הסיפור הזה.

כל ליטוף,נשיקה,חיבוק,טלפון,הודעה..הכל היה מחושב.

"יפה שלי, את לא יודעת איך אני מתגעגע..אולי תבואי אליי קצת?"

"יאא איזה מאמי, גם אני מתגעגעת נסיך שלי..טוב אני מתלבשת ובאה"

"טוב מאמי..אהה ו..את יכולה להביא איתך פרלמנט לייט קצר אחד? בעצם שניים"

"ברור מאמי ברור"

ככה. רק ככה זה פעל.

אינטרסים.

הייתי שפוטה שלו בלי לשים לב אפילו לרגע.

כל החברות שלי שהיו ילדות טובות התרחקו ממני..הן אמרו לי שהשתנתי שאני לא אותה אחת.

שאני חייבת להתרחק ממנו לפני שאני אהרוס לעצמי את החיים,

אבל לא הקשבתי.

הייתי מחכה לו שעות..שעותתתתתת שיתקשר שיפנה אלי שיגיד משהו.

וכל זה, לא היתה ביננו מערכת יחסים מוגדרת של חברות כלשהי.

רק לידע כללי.

זה נמשך, וראיתי את אמא שלי לאט לאט נשברת.

היא התחילה לשתות כדורים, והיו לה בעיות בלב.

והמשכתי. לא עניין אותי כלום.

אבא שלי הגיע למצב של בכי, התחננות. שאני אפסיק. שאני אשים לשטויות האלה סוף.

ואני? כלום.

מאוהבת והולכת שבי אחריו.

עד שפתחתי את העיניים. הוא יצא עם חברה טובה שלי.

בלי להגיד, בלי להסביר,פשוט ככה.

תקופה של העלמות והופ, הם ביחד.

אז באמת התחלתי להפעיל את המוח ולהבין לצד מי הייתי כל השנים האלה.

במי האמנתי, למי התמסרתי.

מה לעזאזל עשיתי?!

לקחתי לאמא שלי את האוטו בלי רשות והבאתי לו את המפתחות.

גנבתי כסף מהארנק של ההורים שלי בלי רשות.

אלוהים ישמור.

הוא רצה להרביץ לי.. הוא ניסה לאנוס אותי..

מה? איך לא שמתי לב?!

ואז באמת התעוררתי.

יכול להיות שזה הגיל גם שעשה בי את השינוי, ההתבגרות.

אני לא אשכח את היום שבכיתי,

יום?? ימים ליתר דיוק.

לא אכלתי, לא שתיתי, כלום! לא יכלתי לחיות בכלל..

מרוב הכאב והאכזבה שהוא גרם לי.

אבל הכי חשוב, למדתי מהטעויות שלי. למדתי שלא עושים דברים כאלה.

בשביל אף אחד בעולם!!!

לעולם אסור לפגוע במשפחה,

 לא לשקר. ולא להגיע לרמות נמוכות כאלה.

כל מה שכתבתי כאן, מסופר בהכי הכי הכי הכי תמציתי שבעולם.

כי אם אני באמת אתחיל להכנס לכל סיפור וכל דבר שהיה, זה לא יגמר לעולם.

מה שאני מנסה להעביר לכם,

בעיקר לבנות..

בחיים אל תתנו לאף אחד לנהל אתכן ככה.

כי זה קורה, בלי שנשים לב בכלל..

שנים! שנים הקשבתי לו,האמנתי בו ולא ראיתי את הכל איך שזה באמת..

סבלתי, והכי כואב,

גרמתי לאנשים הכי חשובים לי בעולם לסבול.

למשפחה שלי.

אל תגיעו למצבים כאלה, אל תתנו לשום דבר ולאף אחד לגרור אתכם לזה.

בחיים!!!

אני יודעת שגם כשהייתי בשיא השבירה,

שהרגשתי שאני מתה שזהו לא יכולה נגמרו לי החיים,

אמא שלי, עם כל הכאב והצער שגרמתי לה,

הייתה שם בשבילי!

חיבקה,נישקה,חיזקה. ומה לא..

כי אין כמו אמא בעולם =]

והיום? מי מכיר אותו בכלל.

היום יש לי חבר. קוראים לו דניאל.

אנחנו ביחד שנתיים וחודשיים,

ואני הבן אדם הכי מאושר שיכול להיות בעולם.

הוא נותן לי תקווה תמיד,

מעודד,מקשיב,עוזר,מבין,מפנק,

והכי הכי חשוב, א-ו-ה-ב-!!!

אז..

גם כשנראה לכם שהכי קשה, והכל חשוך,

ודיי נגמר. אין פתח אור להתקדם קדימה.

אתם טועים. ובגדול.

תזכרו: מה שלא הורג,מכשל.

ומהכשלונות האלה,

לומדים לעתיד!!