לבן אדם שאני אוהבת

כשהיה לי אותך.. כשהיה לך אותי... הכל היה כל כך יפה...
היית לי יותר מחבר, היית בשבילי ידיד נפש, היית בשבילי כמו אח, כמו חברה, כמו מורה דרך... בן אדם אחד שממלא בך כל כך הרבה מהכל..
אני זוכרת איך הערצת אותי..
בפעם הראשונה שאמרת לי שאתה אוהב אותי לא יכולתי לענות לך.. הרגשתי משהו אבל אמרתי לך שאני אגיד לך את זה רק כשאני ארגיש שאני באמת... ולא בגלל שאמרת לי, ומאוד הערכת את זה...
אחרי כמה זמן שהיינו יחד והתחלתי להכיר אותך יותר ויותר לעומק.. התאהבתי בך.. בכל פעם שראיתי אותך היו לי פרפרים בבטן... הלב שלי דפק במהרה.. וידעתי שזאת אהבה...
באחד מהימים באותה תקופה באתי אליך.. ראינו סרט, כשנגמר הסרט הסתכלתי עליך כמה דקות בעיניים... חייכת אליי בחיוך המדהים שלך ואמרתי לך- אני אוהבת אותך...
אני מאוד ביישנית וכל פעם צחקת על זה מחדש, אמרת לי שבחיים לא פגשת מישהי כל כך ביישנית, שאפילו מתביישת לאכול ולשתות לידך.. אבל כזאת אני.. ולבסוף גם אמרת לי שהביישנות זה דבר מאוד יפה ותמים...
ככה עברו להם הימים המאושרים שבחיים שלי.. חשבתי שאני יודעת מה זה אהבה.. אבל לא ידעתי עד שפגשתי אותך... בכל רגע שהייתי איתך העולם מסביב כאילו לא היה קיים..
היית בצבא ומאוד סבלת מהתפקיד שלך כי היציאות שלך היו אחת לשבועיים.. נשברת לי כמה פעמים בטלפון אבל אני חיזקתי אותך אפילו שהיה לי קשה.. אמרת לי שאין עוד מישהי שהייתה מחכה ומבינה כמוני.. והגעגועים גרמו לנו לאהבה כל כך חזקה... היית מגיע גמור מעייפות לבית ולא היינו מפסידים רגע ביחד.. בילינו מהבוקר ועד הלילה ככה במשך הרבה זמן...
אחד הדברים שאהבנו לעשות זה לבוא אליך.. לשים מוזיקה שקטה ברקע.. להסתכל אחד על השני.. לדבר.. לספר דברים אחד לשני.. לצחוק.. להתכרבל.. ובערב אחד משהו היה שונה... הרגשתי שאני רוצה להעלות את החיבור המקסים בינינו לשלב הבא... אתה חיכית ובחיים לא לחצת עליי... וגם לא הייתי צריכה להגיד דבר.. שנינו הרגשנו את זה באוויר..
שמת שירים.. הדלקנו נרות... רקדנו ריקוד ותוך כדי הורדנו אחד לשני את הבגדים לאט לאט...
הרמת אותי למיטה נישקת אותי ונכנסת לתוכי... זו הייתה ההרגשה הכי נפלאה בעולם!!!
ככה עברו להן שנתיים... היה מכשולים אבל התגברנו על הכול ביחד...
תמיד אמרת לי שבחיים לא תוותר עלינו ושאתה עוד תתחתן איתי... וכך גם אני...
עד שיום אחד לא עמדת במילה שלך...
קמת ועזבת...
 
מאז עברה לה שנה.. שנה שלמה שעוד לא חזרתי לעצמי..
באמת שניסיתי לצאת וניסיתי לשכוח אבל בסופו של כל לילה מצאתי את עצמי במיטה חושבת עליך... נזכרת בימים ההם שהייתי מאושרת, שהחיוך לא ירד לי מהפנים...
הכרתי הרבה אנשים אבל מהר מאוד פסלתי...
אני יודעת שזה לא טוב להשוות אבל כשחווים שלמות קשה שלא להשוות...
אני לא רוצה להתפשר על הרגשות שלי...
מאז הפרידה אמרתי לעצמי שהבן אדם היחיד שאני אהיה מסוגלת להיות איתו.. אם לא אתה.. זה יהיה הבן אדם שיגרום לי להרגיש את מה שהרגשתי כשראיתי אותך לראשונה... זה הבן אדם שיגרום לי לשכוח אותך אני יודעת.. אבל מאז לא הרגשתי שוב את ההרגשה הזאת עם אף אחד שהכרתי.. זאת הרגשה שקשה להסביר אותה... הרגשה של משהו שסוחף אותך.. הרגשה של זה הבן אדם הנכון...
מאוד קשה לי להאמין שיהיה מישהו שיגרום לי להרגיש ככה... אבל אני חייבת להאמין כי דיי נמאס לי לבכות... נמאס לי לרצות אותך... אתה מפריע לי במחשבות שלי ואתה מפריע לי להמשיך הלאה...
הלוואי והייתי יכולה להמשיך כמו שאתה ממשיך...
אתה כל כך מאושר... בלעדיי... ובמקום כלשהו מרוב הרגש שיש לי אליך אני שמחה שאתה מאושר כי אני רוצה שיהיה לך טוב גם אם זה בלעדיי... כי אני יודעת מי אתה ואיזה בן אדם אתה... ומגיע לך...
לפעמים עולות לי מחשבות כמו- "אולי תהיה לך מישהי שלא תיתן לך את מה שאני נתתי ורק אז תעריך אותי ואת מה שהיה בינינו ...", אבל אני בתוך תוכי יודעת שאתה יודע מי אני ובכל זאת וויתרת ובנוסף הורגת אותי המחשבה שאני מחכה לדבר שסבירותו נמוכה...
אז כן.. אני יכולה להגיד בבטיחות שלא תהיה מישהי שתאהב אותך כמו שאני אהבתי... ואני בטוחה שהיא לא תעשה בשבילך את מה שאני עשיתי.. אבל ככה הם החיים... ויכול להיות שלמרות כל זה אתה תאהב אותה ולא תוותר עליה כמו שוויתרת עליי...
 
הרבה דברים אני יכולה להבין חוץ משני דברים-
האחד הוא- איך שני אנשים זרים שלא הכירו מעולם.. יכולים להיות שנתיים ביחד להיות הכי קרובים שאפשר... ותוך כמה זמן להפוך להיות שוב זרים אחד לשני....?
השני הוא שאני יודעת שאתה כבר לא אותו אחד שאהבתי.. כי השתנת מאוד במהלך השנה האחרונה ויש בך דברים שאני כבר לא מכירה.. ובכל זאת אני אוהבת אותך....?