רותם שלי,

יקירי,

במהלך 8 השנים האחרונות לא הפסקתי לכתוב לך, להתגעגע אליך, לקוות אליך

מעולם לא שבת והבטת לאחור, אליי

במשך תקופה ארוכה האמנתי שאיתך זה גורל, שאיתך נועדתי להיות

כל הסימנים היו שם, כל הדברים הכי הזויים

האמת היא שהיום אני מבינה שכל הסימנים אכן היו שם, אבל שמלמעלה לא רוצים שמשהו יקרה הוא פשוט לא יקרה

יקירי, בראש, במחשבות בהבנות ויתרתי עליך מזמן, לפני שנים

בלב, עדיין מקווה אליך

אני יודעת שבינינו נגמר

אולי מעולם גם לא התחיל

אבל לך תשכנע את הלב הזה שאין טעם...

זאת מלחמה שהמנצח היחידי בה הוא הגורל הזה, שהפגיש בינינו, שהפריד בינינו

הגורל הארור הזה, שלא משכיח אותך, שבכל מקום מזכיר לי אותך

רוצה לשכוח שהיית, זאת האמת

אתה לא אהבת מעולם, היום מבינה, היום יודעת

אני הייתי היחידה, אני זאת שטעיתי

רוצה לשחרר אותך

רוצה שתשחרר אותי

אבל רותם שלי, האמת היא שמעולם לא כבלת אותי אליך

רציתי שתכבול, רציתי שתקנא, רציתי שתאהב, שתישאר

אבל הכל היה הצגה וההצגה נגמרה כה מזמן

זוכר?? ההצגה שלך עובדת... רק אם יש לך קהל :)



זוכרת אותך תמיד... אני