האהבה שורפת, ואני נגדה.

אז ידידות זאת הבעיה?, רק ביטוי המילה עושה לי רע.

לחשוב שיש בנינו חומת אש ורק כשנהיה מספיק שלמים ומלאי תשוקה, רק אז נוכל לעבור אותה.

את האמת הלוואי וזה היה כך, אבל במציאות חומת האש תוקפת רק אותי.

לפי מראה עיניי, אני מאוהבת. בפעם השנייה. חוזרת על אותה טעות, מתכחשת, מתעצבנת, בוכה.

חושבת מדברת חולמת מדמיינת רק אותך.

לאחר שלוש שנים של התגברות על כאב של אהבה ראשונה, היא חוזרת, מכאיבה,

דוחקת בי להמשיך לארח אותה בליבי.

היא צובטת אותי מהתרגשות כל פעם שאני רואה, חושבת, חולמת או מדמיינת אותך.

הלוואי והחומה הזאת תהפוך לאדמה מישורית רכה להליכה, ושהכיוון לא יהיה אליך אלא אל המשך החיים.

אך האהבה מתעקשת, החומה לוהטת, העיניים כואבות מלראות והבטן הפכה לקברים של פרפרים.

'אין בי עוד כוח לאהוב', זו הינה התכחשות למציאות.

שלוש המילים הללו, שאינני מעזה להוציא מסורגי הפה,

שלוש המילים שיהפכו את התקופה הזאת שונה,

אך אני דוחה, דוחה סיפוקים, מתכחשת,

כך הכל מטיח בי בחזקה ואני אינני חמושה.


המשאלה המספקת שאני מבקשת ממך, היא לתת לי סימן כדי שאוכל לדעת

שמאחורי חומת האש אתה עומד ומחכה,

לי.