כפיר אהובי...

אני כותבת לך בלי סיבה מיוחדת,

אני רק רוצה שתבין שאותך אני אוהבת.

אתה לא יוצא לי מהראש, ואין לי מושג מהי הסיבה.

השתלטת לי על הלב ונכנסת לשם כמו רוח סערה.

היו מלא לפניך אבל כבר אין אחריך, אני לא יודעת למה אני עדיין מרגישה אבל אולי סוף
סוף אני מבינה מה זאת אהבה.

אולי אתה לא מושלם ויש בך כמה חסרונות...אבל אני אוהבת אותך כמו שאתה ולא רוצה
לשנות הכל.

אני לא אוהבת אותך רק בגלל ש...אני אוהבת אותך גם למרות ש...בשביל כל העולם אתה סתם
מישהו...בשביל סתם מישהי אתה כל העולם.

אני לא יודעת למה נפרדנו...ואין לי מושג אם נחזור...אבל מה שאני יודעת טוב מאוד
שעלייך אני לא מפסיקה לחשוב, שאותך אני אוהבת ואותך אני רוצה אבל זה בלתי אפשרי כי
זה לא אותו דבר מהצד שלך.

אתה חשוב לי! אני לא רוצה לאבד אותך!

אני יודעת שזה בלתי אפשרי ועל עצמי משקרת...אבל כפיר...מה עושים עם לב שבור באהבה
עיוורת?!

לך לא נשבר הלב, לא כאב לך בכלל.

כולם אמרו לי שרק ניצלת אותי ...

ואני לא יודעת מה לחשוב...תגיד לי אתה האם זה נכון?

התאכזבתי הרבה והאמת שאני לא רוצה להתאהב...נמאס לי להתאהב ולא לקבל בחזרה נמאס לי
להיפגע!!! רק שתדע שאם אני מציקה לך ומפריעה לך..אל תדאג אתה לא תשמע ממני
יותר...אם זה מה שמדאיג אותך...רק היה לי חשוב להגיד לך מה שיושב לי על הלב כבר די
הרבה זמן...אולי זאת הפעם האחרונה שתשמע ממני אם זה מה שאתה רוצה...הכדור במגרש
שלך, מקווה שתדע לשחק בו יפה! נשארתי אני עם חצי לב שבור ואתה עם כדור במגרש...תבעט
אותו לאן שאתה רוצה...זו כבר החלטה שלך...אבל רק אל תשקר לעצמך!!!

בהצלחה...

אוהבת...

שירן!