תסבירו לי

אני לא טובה בלכתוב מכתבים, אף פעם לא כתבתי. לאף אחד. ועכשיו אני כותבת לך, ועוד בידיעה שבטוח לא תקרא את זה לעולם. אבל אולי אנשים אחרי יקראו, ויבינו או יותר מזה, יסבירו לי, את מה שאינני מצליחה להבין, ואולי לא רוצה....

למה זה קורה? ולמה לי זה קרה פעם שניה? למה התאהבתי בך, בכל ליבי הקטן, ואני נשבעת שאני אוהבת אותך, אתה הבן האדם הכי מדהים שפגשתי, ופגשתי הרבה, תאמין לי... אכפת לך מאחרים, אתה רוצה רק לעשות ולעשות מעשים טובים ולשמח אנשים, אתה נותן מעצמך בכל דרך אפשרית, אתה לא מחפש להיות גבר,למרות שאתה כבר כזה, לא עושה פוזות ולא משחק משחקים. האם אתה אמיתי בכלל? ואולי אני עשיתי אותך כזה? אבל ה לא משנה שום דבר עכשיו.

אתה בחיים לא תדע שאני חושבת עלייך בכל דקה ודואגת לך ורוצה שרק יהיה לך טוב, אתהלא תדע שבזכותך הבנתי שיש גברים טובים בעולם, וישאהבה, וכל זה לא רק בסרטים. רק חבל שאני עדיין בסרט, סרט רע שנקרא "החברה".

אתה לא תדע את כל זה לא כי אני לא רוצה לספר לך, אני מאוד רוצה, באמת, אבל לא יכולה. אסור לי לספר לך.

יש דבר כזה שנקרא מעמדות ותפקידים בעולם הזה, ואסור לך אפילו להסתכל  עליי. ואתה מסתכל.

אסור לי לחשוב עלייך, ואני לא מפסיקה לעשות את זה. למה לא נפגשנו במקום אחר? ואולי עוד שנה או שנתיים?

זה יכל להיות מצויין, אבל זה לא יהיה. אף פעם לא יהיה. בגלל שאתה כל כך מדהים וכל כך טוב שעושה רק אתמה שנכון, ואני כל כך אוהבת את זה בך, אתה לא תעז אפילו לדמיין את זה . וחבל. אני מקבלת את זה, זה בסדר, אני בכל זאת מודה לך על כל מה שאתה ועל מי שאתה ומה שלימדת אותי על החיים, הגברים, האהבה.

אולי נפגש עוד כמה שנים, ואז אולי תרשה לעצמך את מה שאני מרגישה שאתה רוצה, אבל זה רק אולי.