לבחור הראשון שאהבתי

הכרנו ביום הראשון ללימודים תיכון. שנינו ישבנו בודדים בשולחנות האחרונים בכיתה. אתה הגעת לארץ אחרי הרבה זמן שהיית בחו"ל, ואני הייתי נערה מתבודדת וחולמנית.

גם אתה היית נער שקט ומופנם והחיבור בינינו היה מהיר. הייתי איתך, פשוט שם בשבילך, בתור ידידה, חברה נגישה.  ובמשך הזמן- הלב שנפתח,הטיולים הארוכים שלנו בחוף הים והזמן הממושך שלנו ביחד עשו את שלהם ובתוך כמה חודשים הרגשות התחזקו והפכו להיות אותה הרגשה שעדיין לא יודעים איך לקרוא לה בשם, אותו משהו שמתעורר ועוד לא ברור מהו בדיוק- אהבה ראשונה.

ופתאום, הלב פועם מהר יותר כשאתה אוחז בידי, התרגשות למשמע קולך בטלפון ואושר שמציף אותי בכל פעם שהיית איתי.

באחד הערבים שישבנו יחד בחדרי, האזנו למוסיקה שקטה עד השעות המאוחרות, ישבנו מחובקים כמו בהרבה פעמים קודמות, והפעם יותר מתמיד, סוף סוף יכולתי לגעת בך כמו שתמיד רציתי, להעביר יד בשערך החלק, להרגיש את נשימתך בעיניים עצומות. הייתי בעננים, תחושה שלא חוויתי בחיי קודם לכן.

יום אחד בצהריים כשחזרנו מבית הספר ביחד לבית הריק, הצעתי לך להישאר לנוח בזמן שאני הולכת לחוג וחוזרת- ואתה נשארת. כשחזרתי, חיבקתי אותך בעודך ישן, הסתובת אליי ונישקת אותי, אמרת לי כמה אני יפה, וסחפת אותי בחיבוקך.. עשינו אהבה, נהפכת לחלק ממני. היית כולך שלי לתקופה של אושר אמיתי.



ואז, כמו רעם ביום בהיר, כמו להתעורר מחלום שהוא טוב מכדי להיות אמיתי- הגיע הרגע ממנו חששתי יותר מכל- התרחקת ממני.. ידיך כבר לא ליטפו, זרועותיך כבר לא חיבקו כמו מקודם. שאלתי אותך מה קרה, ואת מה שהכי הפחיד אותי- כי עם שאר התשובות תהייה לי היכולת להתמודד- האם התאהבת במישהי אחרת?  וכמו להב שמפלח את הלב כך הייתה תשובתך- כן. אתה אוהב מישהי אחרת- אחת מכיתת ספורט, בלונדינית יפה ומקובלת. אמרת לי שבכל מקרה אין לי מה לדאוג כי אין סיכוי שהיא תרצה אותך.  ביקשתי ממך שתלך- ובאמת הלכת. הלכת ולא חזרת. בכזאת קלות, וכאילו כל מה שהיה בינינו נעלם כלא היה. בועה שהתנפצה, חלום שנגמר.    וכחוזק אהבתי אליך כך היה חוזק הכעס, הפגיעה והגעגועים השורפים. חודשים רבים אחר כך עוד הייתי הולכת לים, לאותו המקום בו היינו ביחד, בתוך תוכי מקווה למצוא אותך שם ומתאכזבת בכל פעם מחדש. המומה מגודל הכאב שלא מרפה. אבודה לחלוטין- כמו במבוך ללא מוצא.


בשנתיים שלאחר מכן היינו באותה הכיתה אך לא החלפנו מילה- כך עד סיום התיכון.


למרות כל השנים שעברו מאז, תמיד יש פינה בלב ששמורה לך. מידי פעם אני עוד חושבת עליך, תוהה מה עלה בגורלך, שנים אחרי שנפרדנו..     כשאפגוש אותך שוב, אגלה לך שהלב לא חזר מאז לפעום בעוצמה שהוא פעל בשבילך, ואולי לא יחזור עוד לעולם. אך מהתקופה היפה והכואבת איתך תמיד יישארו לי זכרונות נפלאים של אהבה ארשונה.



                                                                                                               מזו שנתנה לך את הלב