נלחמנו...ועכשיו? את אינך.

בס"ד



לא מזמן עוד היית איתנו,שכבת במיטתך בעוד את מכוסה בשמיכתך הקטנה,

חייכת אליי בחיוך הזה שלך,לחשת אליי "לילה טוב",

עצמת עינייך ונרדמת.

אבל אני,אני ישבתי על המיטה והבטתי בפנייך הקטנות,

עצמתי את עיניי והקשבתי לנשימותייך השקטות.

מה אעשה הלילה,כשאת אי שם בעולמות אחרים? 

במי אביט הלילה לפני שאלך לישון? באילו פנים? 

 

השחר הפציע,עלה היום. אבל את,קטנה שלי, כבר התקשת לנשום. 

נסעת לבית חולים ואני נשארתי בבית,מעורערת,מבולבלת ובעיקר חסרת מילים.

הייתכן שלא אראה אותך עוד לעולם? הייתכן שלא אחבק אותך שוב?

סידרתי את הבית,שטפתי כלים אבל את המצעים שעל מיטתך השארתי מבולגנים.

"תהיי חזקה, אחות שלי. אסור לך ללכת..." לחשתי לעצמי מידי כמה דקות,

כדי לעצור את עצמי מלשקוע בעירעורים ומחשבות רעות.

כבר ארבע שנים שאת עוברת טיפולים וכל מיני הקרנות,עוברת דברים קשים,סובלת...

ובכל זאת- ממשיכה בשיגרת חייך,תמיד ממשיכה לחיות.

לא רציתי לחשוב על מה שיכול לקרות, 

אבל בתוך תוכי ידעתי...אין לך הרבה סיכויים לחיות...

אחותי,זה קרה מהר מידי,מהר כל כך,

בורא העולם את נשמתך הטהורה לקח..

הלכת לי... את אינך.

אהובה שלי,

כל מה שרצית זה שלא נהיה עצובים. ועכשיו? האם גם עכשיו זהו רצונך?

למרות שעינינו נפוחות והלבבות שלנו כואבים את אובדנך? 

חזרנו מבית הקברות. קיוויתי שאכנס לחדר ואראה אותך צוחקת,מחייכת,שמחה...

אבל על מיטתך מצאתי רק שמיכה.

ועכשיו תמרי שלי,אני מביטה בחלון ומחפשת את פנייך.

אלו שליטפתי,אלו שהסתכלו עליי בתשוקה גדולה כל כך לחיים.

12 השנים שלך עוברות לי בראש...לאט לאט...ואני בוכה ורוצה שתדעי שבכל דמעה שיורדת יש כל כך הרבה אהבה!

היינו שרות יחד, עושות שטויות ומשחקות משחקי עיניים. הו כן.... אז היינו שתיים....

הדמעות זולגות ללא הפסקה ונשמתי לראות את אור פנייך מחכה. 

את חסרה פה כל כך,אחות קטנה שלי. אני יודעת שאת שומעת אותי מאיפה שאת נמצאת "אני אוהבת אותך" את שומעת?!

"אני אוהבת אותך כל כך!" אני שוכבת עכשיו לבדי, ומיטתך ריקה שקועה במחשבות עלייך ובליבי יש מועקה.

חושבת על איך כל זה התחיל ואיפה זה נגמר,

חושבת על הטוב שהיה איתך ועל מה שנשאר...

מגששת באפילה ומושיטה את ידי.אויי...זה קשה כל כך לגלות שנותרתי כמעט לבדי.

יקרה שלי,השקט שנשאר חודר לגופי אינני יודעת מה הוא רוצה, השקט הזה.

אולי להרגיע את הסערה האדירה שהשארת כשהלכת מבלי לשוב.

אני יודעת שאני צריכה להתמודד עם הפחד, עם הכאב אבל בכל זאת,זה קשה להתנתק ממך.

את לקחת ממני את ליבי איתך.

אני רק מקווה שטוב לך איפה שאת נמצאת ושאת בטוחה.

תתפללי עלינו שם למעלה ותשמרי עלינו חזק. אני מחבקת אותך מפה. מרחוק...אך קרוב כל כך.





לא מזמן עוד היית איתנו,שכבת שם בעוד את מכוסה בטלית הקטנה,

ואני זוכרת  שאבא אמר שלחשת - "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד",

עצמת עינייך ונרדמת..נרדמת לנצח...



ת.נ.צ.ב.ה