רק רציתי חיוך קטן

עשיתי הכל, רציתי כל כך, העולם יחרב ואהיה שלך.

שוב השתיקה שנשארת מבלי לומר דבר,

לדעת שהפעם, הפעם זה נגמר.



"רציתי לגרום לך לחייך,

רציתי שכולם ידעו שהכל עשיתי בשבילך,

אבל הזלת דמעה.



רציתי שתראי שהעולם יכול להיות טוב יותר,

שלעולם לא תפסיקי לוותר,

אבל זה פשוט קרה.



רציתי לחבק אותך בין שתי זרועותיי,

להגיד לך שאת אהבת חיי.

רציתי להיות כמו כולם, להתאהב כל יום מחדש,

אך כשלתי בנסיונותיי.

רציתי שידע זאת כל העולם,

אך ירדו דמעות גם מעיניי.



רציתי שתחייכי אליי כמו פעם,

רציתי שתפסיקי לבכות ושהבכי יהפוך לרעם.

לא רציתי שתכעסי, לא רציתי שיהיה לך רע.

רק לומר לך מילה טובה, רק לתת לך אהבה."

-------------------------------------------------------------------------------- ------

`כשתרצו אותו כל כך, הוא יברח. כשהוא יהיה שלכם - תזרקו אותו לפח.`



לפעמים אתם נכנסים למין סוג של ויכוח עם עצמכם. בואו נאמר; ההגיון מול הלב. הרגשות שלכם מול הראש.

כשאתם יודעים שזה לא נכון, זה לא הזמן, זה לא המקום... ומשהו בתוככם אומר לכם: "תקשיב! אל תוותר".

ואז אתם פשוט לא יודעים מה להחליט. קשה ומסובך כל כך הוא המח ה(א)נ(ו)שי. איך אפשר להבין אותו??

שאלה טובה, תשובה.. אין.



תעשה הכל כדי להיות פשוט עצמך וגם אם תהיה המושלם שבאדם.. משהו יגיד לך "שמע בן אדם, זה פשוט לא מספיק". זה אף פעם לא מספיק. תמיד צריך לשאוף ליותר, לגעת בכוכבים.. וגם אז אסור לוותר ותמיד להמשיך ולנסות. אבל... מה קורה אם ניסיתם, ניסיתם וניסיתם (אוקיי הבנתם) ופשוט לא הצלחתם? אני באמת רוצה לתת לכם כאן משל קצר שאני בטוח שכבר שמעתם אותו, אני רק רוצה טיפה להסביר בזה משהו. "יש הרבה דגים בים". נכון. ביניכם יש גם כרישים, יש חיות מים טורפות ומהם צריך להזהר מאוד. צריך לדעת איזה דג לתפוס וזאת כדי שלא תיתקלו בעקרב ים (וממנו רק תקבלו עקיצות). היזהרו מכרישים אם ברצונכם להשאר בחיים. ובאשר לדגים הקטנים? אם תחכו מעט זמן ותתפסו דגיגון קטן, הוא עלול להשאר עמכם רק זמן קצר ובמהרה להעלם ולא להראות שוב. אם תחכו קצת, תמתינו לדג הזהב, לקוויאר הטוב ביותר באוקיינוס.. הוא יגיע בסופו של דבר. גם הוא יהיה קשה, הוא ינסה להתחמק מכם ולברוח בחזרה לאוקיינוס, אך אם תחזירו מלחמה אתם תגלו עד מהרה כי כל רגע היה שווה. ההסבר שלי לעניין הוא שהדגיגים הקטנים הם בדר"כ הסטוץ, הלילה האחד הזה שנשאר ומיד נגמר. אותו סוג של קשר שלא מחזיק הרבה זמן. אותם דגי הזהב הם למעשה הבניבנות זוג שלכם אשר תאלצו לחפש ולהתאמץ כדי לכבוש, לאהוב ולהתאהב. ועד אז? תהיה לכם האהבה הגדולה ביותר בעולם. זיכרו עוד דבר! אם נתתם הכל מעצמכם, את כל ליבכם וכל אשר עשיתם במטרה להתאהב, לקבל את טיפת התשומת לב הראויה לכם או כמו שהחלטתי לקרוא לכותרת הקטע... חיוך קטן. כנראה שהדג הזה צריך לחזור לחיי האוקיינוס ולהבין באמת איזה סוג של חיים הוא צפוי לעבור. על כך שנאלץ לעבור את מעגל החיים ושרשרת המזון. ובעצם כאן היתה לו נקודת מפלט, אהבה וחופש, ובעצם הכל. אם ויתר עליכם הדג ורצה לחזור אל חבריו, המתינו כמה זמן שתצטרכו כדי לשמוח בחלקכם... כדי לדעת שאם תתנו מעצמכם את הכל, אם תקדישו זמן אנרגיה וגם מעט מאמץ.. הם יגיעו בסוף אליכם ולא יהיו בחיים מוכנים להחליף אותכם באחרת.

אם הם ויתרו עליכם אפילו שידעתם שנתתם למענוה הכל, אל תחשבו לרגע אחד שזאת אשמתכם.. אל תיתנו לעצמכם לשקוע וליפול. חפשו אחר האור, המקום בו תמצאו את ההילה.

אם החיוך הפך לעצב, והעצב הפך לדמעה.. ממש כמו מים וקומקום - מכאב באה האהבה.



"לכל אחד יש ת`אחת שלו שתסגור איתו מעגל,

לכל אחת יש ת`אחד שלה שיבוא ויפול בגורל."