למה אני לא מסוגלת לבכות?

אין דרך ברורה להגדיר את מה שאני מרגישה עכשיו. אני כועסת, עצבנית, מתוסכלת, מאוכזבת ועצובה מאוד.



התאכזבתי ממך מאוד היום. התעלמת ממני, התעמקת במישהי אחרת ובספרי קריאה. כמה שאותתי לך, לא התייחסת. הבטחת שתהיה זמין בשבילי היום, בשביל לאסוף אותי מהקניון - מרחק שעתיים וחצי נסיעה מהבית. לא היית זמין. הייתי במצוקה בריאותית, אתה לא היית זמין. אתה עונה לכולם בנייד, אתה גם מתעורר משינה עמוקה בשבילם. בשבילי לא עשית את זה. עוד לא ראיתי שלא עשית את זה בשביל אחרים. אבל איתי זה כן קורה מן הסתם... ומה עוד כל כך נורא - אתה בכלל לא מבין למה אני כל כך נפגעת. ואנחנו מתחתנים,לעזאזל.



אני מפחדת להתחתן איתך. האם גם אז תקדיש כל כך הרבה לכל האחרים ותשים אותי בצד? מן הסתם כן. אני מתחתנת איתך כי אני אוהבת אותך ורק אותך. אבל מפחדת שאחר כך תכאיב לי כל כך וכבר יהיה כל כך קשה להתגרש. אני מפחדת שאני אצטער שהתחתנתי איתך. היום אני מרגישה בצורה מאוד מאוד חדה שאתה לא ראוי לי. אתה לא שם עליי קצוץ. אה אוהב לדבר, אבל לא שם לב לכך שהמעשים שלך מאוד לא תואמים את המילים שלך. אתה לא שם לב ואז לא מבין למה כל כך קשה לי לבטוח בך ולהאמין.



אני מנסה להסביר לך ממה נפגעתי כל כך ואתה מייד מוצא הסברים לזה שאתה בעצם היית בסדר גמור. למעשה שאני מצביעה על דברים חסרי ערך. לעזאזל, אם יכולתי לבכות כשאני מרגישה כל כך נורא כמו עכשיו, אולי היה הרבה יותר קל.אולי אז היית מבין שהתחשבות ברגשות השני יותר חשובה בהרבה מלהיות יותר צודק. אתה תמשיך להתעמק לך בעיתון, בספרים, במארחת המסכנה שרוצה לתת קצת תשומת לב גם לאחרים. גם אליה היית מן הסתם קצת לא רגיש, אבל זה פחות חשוב לי. כי היא פחות חשובה לי. תמשיך לעשות את כל הדברים האלה כי אין בהם באמת שום רע. ואני אמשיך לכאוב כל כך ולהיקרע בלב כל פעם מחדש, כי זה שמה שאתה עושה זה בסדר, זה לא מונע ממני את הכאב. זה רק מוסיף לו תיסכול.



הלוואי שהייתי יכולה פשוט לבטא את הכאב הזה בבכי. אולי היית מרחם עליי אז. כרגע אני פשוט רוצה להיות בסכנת חיים ממשית - רק כדי לחוות את הדאגה שלך והאכפתיות שלך כלפיי. היא הייתה כל כך כל כך חסרה לי היום. הלוואי שהייתי מסוגלת לבכות.