לא שחכתי

הייתי שואלת את עצמי פעם, איך לאזעזל, גרמת לי לאהוב אותך בצורה כזאת שחשבתי ששום דבר בעולם הזה לא יגרום לי לשכוח. הבנתי שבאמת לא שוחכים אדם שאהבתם אהבה אמיתית, זה פשוט שעם הזמן, כבר לא זקוקים לו כמו פעם. הייתי נוהגת לשבת הרבה בבית, לקקל את העבר ולפחד מהעתיד, אלה הם שתי הדברים שמנעו ממני מלהמשיך קדימה. לקח לי הרבה זמן לצאת מהקונכיה הזאת וזה רק בגלל שהרגשתי כל כך בודדה. לאט לאט התחלתי להיפתח שוב, מחדש, אבל זה לא מנע ממני מלשנוא אותך כמעט כמו שאהבתי אותך. רציתי למחוק את כל הזכרונות הקשורים אלייך ולא יכלתי, עם הזמן הבנתי שדווקא הזכרונות הם אלה שמרימים אותי ודוחפים אותי קדימה. במקום לבכות על אותם מילים יפות שפעם אמרת, התחלתי לחייך. לא משנה כמה הדחקתי את זה אני יועת שבאמת זכיתי להיות נאהבת על ידי אדם נפלא, באמת. אתה פשוט לא יכלתי לתת לי את מה שהייתי צריכה וזה נגמר כי כנראה לה היה צריך להיגמר ולמדתי לא להצטער שזה קרה כי בזמנו אתה גרמת לי לאשר גדול. פעם היית אומר לי שאתה אוהב אותי ואני הייתי מחבקת אותך חזק חזק ולוחשת שגם אני. כשהלכת דיברת על כאב גול ואמרת שלעולם לא תשכח אותי וביקשת שגם אני לא. אל תדאג - לא שחכתי.